"למה אוסטרבה?" אני שואלת.
"כי זה בדרך הביתה וכי סבתא של גילית באה משם"… הוא עונה.
טוב… 2 סיבות מצויינות חייכתי לעצמי.

אוסטרבה – העיר השלישית בגודלה בצכיה, נוסדה ב-1267 ושוכנת בסמוך לגבול עם פולין באזור הנקרא שלזיה הצ'כית. קיבלה את שמה מן הנהר Ostravice שמחלק את העיר לתוך 2 חלקים גאוגרפים – למורביה ושלזיה. Ostrava פירושו "בחדות ובמהירות זורם הנהר". בתחילה היתה העיר בחלק השלזי וסביבה 33 כפרים קטנים. 6 מהם התאחדו עם אוסטרבה בתום מלחמת העולם הראשונה והיתר – עם סיום מלחמת העולם השניה.

ההיסטוריה של העיר וצמיחתה הושפעו בעקבות ההתפתחות התעשייתית הרבה שחלה בה לאורך השנים. מציאת מכרות פחם רבים סביב העיר – הביאו לקליטת מהגרים רבים במאה ה-18 והנחת מסילת הרכבת בין אוסטרבה לוינה ב-1847 הביאה לפיתוח ושגשוג נוסף של המקום.
במלחמת העולם השניה סבלה העיר מאוד בגלל היותה מקור פלדה לתעשיית הברזל ובתקופת השלטון הקומוניסטי נהגו לכנות את העיר "לב הפלדה של הרפובליקה" בגלל היותה עיר מתועשת כל כך.
ב1994 הופסקה כריית הפחם בעיר וב-1998 נסגרו רוב מפעלי הפלדה.
על אף סגירת מכרות הפחם ומפעלי הפלדה אוסטרבה עדיין מתמודדת עם סוגיית זיהום אויר קשה.

הביקור בעיר היה קצר מאוד אבל אין ספק שהיא ראויה להערכה ולו רק מהסיבה שבחרה להתנתק מאזיקי התעשיה הכבדה שהיתה בה, לנצל אותם למשהו חדש וכל זאת מבלי לשכוח את עברה.

כשביקרנו בעיר הגיעה לידנו חוברת שהוצאה ע"י עירית אוסטרבה במלאות 100 שנה לעצמאות צ'כוסלובקיה (כן, צ'כוסלובקיה ולא צ'כיה. צ'כוסלובקיה נוצרה כאיחוד צ'כיה וסלובקיה עם פירוק האמפריה האוסטורו-הונגרית בסיום מלחמת העולם הראשונה וצ'כיה וסלובקיה נפרדו ב-1993). המעניין היה להבין מדוע הם חוגגים את עצמאות צ'כוסלובקיה ולא צ'כיה בלבד. מתברר כי בעינם חשובה יותר עצמאות צ'כוסלובקיה מאחר והפירוד בין צ'כיה וסלובקיה היה פיצול (והדגש על פיצול) שלא לווה באלימות ושפיכות דמים אלא בהסכמה מוחלטת.
בחוברת נכתב כי שנים (Years) שהסתיימו בספרה 8 מלאו תפקיד חשוב בהיסטוריה הצ'כית: הפלישה הנאצית ב-1938, השתלטות הקומוניזם ב-1948, פלישת ברית ורשה ב-1968 אבל גם מאורע שמח היה שכלל את הסיפרה 8 – וזו כאשר צ'כוסלובקיה קיבלה את עצמאותה ב-1918.

החוברת סיפרה על הארכיטקטורה המעניינת של העיר, על תחומי הספורט החינוך ועוד אבל מה שמשך את תשומת ליבי היה שבראש החוברת לא הופיע שמה של העיר אלא הופיעו 3 סימני קריאה !!! גדולים.
ב-2008 חיפשה העיר דרך למתג את עצמה מחדש לאחר כל השינויים שחלו בה. תחרות שהתקיימה בעיר הביאה לעיצוב הלוגו OSTRAVA!!!.
שלושת סימני הקריאה שידרו דינמיות, אנרגיה ובטחון עצמי ועם הזמן הם הפכו למוטיב העיקרי בלוגו העיר. אין ספק שיש משהו עוצמתי מאוד בשלושת סימני הקריאה הללו.

סיפורה של יהדות אוסטרבה דומה לסיפורה של כל יהדות אירופה. מקהילה תוססת ועשירה לא נותר בה דבר וכמו שכבר למדתם אחד הדברים שעניינו את רון-עמי היה כמובן להשכיל ביום וחצי שהיינו בעיר מה היה כאן קודם…

את הבחירה לעצור באוסטרבה בדרך חזרה לורשה עשינו ערב קודם.
היינו כל כך עייפים שהחלטנו לבחור מלון במהלך הנסיעה ברכבת מאולמוץ לאוסטרבה.
ברור לכם כי לא היה לנו כל מושג מקדים על העיר ובחרנו במלון Ruby blue ostrava.
מתברר כי המלון שוכן ברחוב Stosolni , רחוב של "עיר ללא הפסקה" בדומה לתל אביב. בשנים האחרונות הפכו אותו הצעירים למרכז בילוי וארועים. פירסום העיר מספר כי בימי חול המקום הוא רחוב נעים ושקט עם בתי מלון אבל בסופי שבוע הוא הופך למרכז ריקודים, בידור, מופעי רחוב ובליל השפות שנשמע שם מלמד על התיירים הרבים שפוקדים את המקום.
מה ההסתברות שנגיע לשם דווקא בלילה שבין שישי לשבת? (המקבילה לחמישי בערב בישראל?)
מה ההסתברות שהמלון יהיה ממש, אבל ממש במרכז הרחוב מעל אחד הפאבים הנחשבים? ….
מיותר לציין שלא ישנתי באותו לילה… רון-עמי ישן מצוין. המלון בחוויית המשתמש – בסדר…

קיבלנו בבוקר מפקיד הקבלה במלון מפה עם מספר נקודות דרך ויצאנו.

ממש ליד המלון פגשנו בחנות הזו.

החלטתי להכנס.
המוכר דיבר אנגלית, היה סבלני ואדיב, הסביר והשכיל אותנו, צחק ואמר שיש לו הרבה לקוחות ישראלים. הוא איננו מוכר את הקאנביס בחנות אלה את ניגזרותיו.
כבר המון זמן אני מסתובבת עם כותרת לפוסט שאני מרגישה צורך לכתוב – "למה אני מאמינה בקאנביס" (אבל קאנביס רפואי)… עוד אכתוב אותו יום אחד.

מטיילים ברחובות העיר אבל מפאת קוצר הזמן לא מתעכבים ללמוד מול מה אנחנו עומדים והיכן אנחנו עוברים.

צילום פנורמה של בניין העיריה.

עלינו לתצפית על בניין העיריה.
ב-1930 נבנה על הבניין מגדל ממתכת וזכוכית עם מרפסת תצפית בגובה של 72 מטר ממנה ניתן לראות את העיר וסביבותיה.

העליה לתצפית מתבצעת מתוך חדר שהוא מרכז מידע למבקרים.
כשירדנו ניגש רון-עמי ושאל האם יש ספריה/ארכיון שבו ניתן למצוא מידע על האוכלוסיה שהיתה בעיר לפני המלחמה מאחר והבטיח לגילית לחפש עבורה את תעודת הלידה של סבתה.

מרטין סליז Martin Sliz, הוא האיש שהיה במרכז המבקרים ונתן לנו מענה. יותר משעה הוא הקדיש לנו לסיפורים על הקהילה היהודית באוסטרבה. הוא צייד אותנו בכרטיס ביקור לכל מי שמתעניין בסיורים מודרכים על תולדות יהודי העיר. זמן הסיור כשעתיים, הוא מתקיים בשפה האנגלית ועלותו  1200 קרונות (200 ש"ח).

כרטיס הביקור שקיבלנו ממרטין סליז Martin Sliz.

הקהילה היהודית מונה כיום בעיר כ-200 איש ומנוהלת ע"י ועד קהילה מקומית.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה מנתה הקהילה היהודית באוסטרבה 12,000 איש שהיוו כ-9% מכלל האוכלוסיה המקומית. 68% מכלל העסקים (5600) היו בבעלות יהודית. אחוז הרופאים היהודים בקהילה עמד על 45%.
גם היום עובר המסר כי חלק גדול מפיתוחה של אוסטרבה הוא הודות לקהילה היהודית שהתגוררה במקום.
יהודי אווסטבה הועברו במהלך מלחמת העולם השניה לטֶרֶזִין (Terezín) או טֶרֶזְיֶינְשְטָט שהיה ממוקם 60 ק"מ מפראג ושימש כמחנה ריכוז. משם הם נשלחו למחנות ההשמדה. חלק מניצולי המלחמה חזרו לעיר ועזבו את המקום עם עליית המשטר הקומוניסטי.

2 מונומנטים הוקמו בעיר עם השנים לזכרה של הקהילה היהודית:

1. בתחנה המרכזית – לציון המקום ממנו יצאו משלוחי הרכבת עמוסים ביהודים תושבי העיר. אנדרטה שהוקמה ע"י העיריה.

קשה מאוד היה לצלם את המונומנט בגלל האור.
הרעיון הוא שרק מנקודה מסויימת כשעומדים מול הפסל ומביטים דרך ה-V בשלט היזכור – ניתן לראות את המגן דוד שנוצר.
בתמונה האמצעית ניתן לראות כי כל עמוד נושא חלק מהשלם (מהמגן דוד שמתקבל בסוף).

2. פארק ציבורי גדול – הוקם על שרידי בית הקברות היהודי בעיר שנהרס כליל ב- 1986 ע"י הסובייטים, ממש לפני נפילת המשטר הקומוניסטי.
זה הצער הגדול שבסיפור.
בית הקברות היהודי שכן בשוליו של בית הקברות הקתולי – שאף הוא נהרס. הסובייטים מכרו את המצבות למפעל אבנים בפראג שעשה שימוש חוזר באבנים לתעשיית חומרי בנייה. מה שנשבר ולא נמצא ראוי לשימוש חוזר נזרק לקבר משותף בפאתי פראג וכוסה בחול ע"י בולדוזרים. הפגיעה בבית הקברות לא היתה לעומקה של האדמה כך שעצמות הנפטרים עדיין במקום.

עדכון: כתבה שהתפרסה ב-13/1/18 ב-BBC על מדרכות בפראג שעשויות מחלקי מצבות מקברים יהודים.

האנדרטה בפארק.
תמונה שצילמתי מתוך חוברת הדרכה שהיתה ברשותו של מרטין סליז.

מרקוס שטרסמן – Marcus Strassmann היה פילנתרופ יהודי שהתיישב באוסטרבה ב-1857. היה ראש הקהילה היהודית שנים רבות ועבד בסמיכות עם הברון רוטשילד שמספרים כי היה מבעליו של מפעל הפלדה Dolni Vitkovice.
שטרסמן בנה במחצית המאה ה-19 את מבשלת הבירה הגדולה באוסטרבה שעד היום נחשבת אחד המבנים העתיקים והשמורים בעיר. הצ'כים נחשבים כצרכני הבירה הגדולים בעולם, אפילו יותר מהגרמנים ומספרים כי טעם הבירה הצ'כית הוא בעל ארומה מאוד יחודית בגלל הכשותנית המקומית שגדלה באזור.
הכתובת: Na Fifejdách.
לא הספקנו להגיע… משאיר טעם לפעם הבאה.
(סתם להשכלה כללית – הכשותנית היא הצמח המשמש בתעשיית הבירה. כשות זה מונח שהוטבע ע"י האקדמיה ללשון לציון הרכיב בבירה).

האתר, Dolni Vitkovice הוא כיום סבך צינורות ענק מתפתל באוויר בין מתקנים מוזרים ומגדלי מתכת חלודים. בעבר היה זה חלק מתעשיית הפלדה של אוסטרבה והצ'כים שנותרו עם מכרות ומפעלים נטושים לאחר שבשנות ה-90 נסגרו כולם, החליטו להפוך אתם לאתרי תיירות. גם אליו לא הספקנו להגיע אבל קראתי שמאד סוריליסטי לבקר במקום. מגדל הייצור הוגבה בכמה קומות זכוכית ובקצהו הוקם בית קפה Bolt Tower Cafe ומרפסת תצפית על האזור.
גם זה לפעם הבאה….

6 בתי כנסת היו באוסטרבה. כולם נשרפו ב-1939. הקהילה היהודית שעדיין היתה בעיר ביקשה לנקות ולאסוף את שרידי בית הכנסת אולם נאסר עליהם להתקרב למקום.
על מתחם בית הכנסת הגדול שהיה ממוקם בכיכר המרכזית בעיר, ברחוב  Masarykovo nám הוקם LASO, מתחם קניות ובידור גדול. לציון עברו של המקום הוצב ב-2017 שלט על הבניין שהוקם במקומו.

אם תתבוננו בתמונה מצד ימים תראו את רון-עמי מצלם את השלט שבתמונה התחתונה שמציין כי כאן עמד בית הכנסת.
השלט

תמונות של בתי הכנסת שהיו באוסטרבה מתוך חוברת ההדרכה של מרטין סליז.

ניסינו להסתובב בכיכר העיר שהמתה המונים שבאו לקונצרט ולהנות מדוכני שוק חג המולד שנפתח במקום…. ומהר מאוד עזבנו.

לא לפני שרכשנו מקלות מלוחים לכירסום בדרך…. היה מאכזב.

עוצרים לקפה ורון-עמי חוזר עם העוגיה הזו:
מחר בבוקר חוזרים לורשה, רציתי להגיד תודה, את החברה הכי טובה לשגעונות שלי 🙃"

וזהו חברים… אחרי 18 יום עלינו לרכבת חזרה לורשה.

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...