יום רביעי, 8.1.14
אז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, ככל שנכנסנו לעומקו של הפארק הלאומי טונגארירו – כך הלך הגשם והתחזק. חניית הלילה שלנו (ושל היומיים אחריו) הייתה בכפר Whakapapa.Whakapapa Motor Camp, SH48 adjacent Whakapapa Visitor Center, Whakapapa Village, Tongariro Natoinal Park Ph (07) 892 3897, Whakapapaholpark@xtra.co.nz
הגענו אחרי השעה 20:00. המשרד כמובן כבר סגור משעה 18:00 אך בתיבת הדואר חיכתה לנו מפה עם סימון מקום החניה שלנו…. נראה לי שהם התבלבלו. זו אולי חניה לגורי של תום (פזו' 107) ולא למוּ שלנו. מתמרנים ואיכשהו נדחסים. עייפים. אוכלים ארוחת ערב ומתכננים ללכת לישון. גשם זלעפות זו מחמאה.
דקה לפני שאני הולכת לישון אני מבחינה בפינת חלון המטבחון בשלולית מים קטנה. אני מנגבת, יתכן וזו שארית מים לאחר ששטפתי כלים ובגלל השיפוע ניקוו שם מים. מחליפה עוד כמה מילים עם רון-עמי, הולכת למיטה ושוב רואה שלולית בפינת החלון, שוב מנגבת ואומרת לרון-עמי שנראה לי שמים נכנסים דרך החלון…
נו, נו…. חצי לילה בילנו בניסיון למנוע את כניסת המים למוּ.
מק-גיוור רון-עמי ניסה כל מיני פתרונות ואפילו לעסתי מסטיק שהדבקנו סביב מקור הנזילה. כלום לא עזר. כבר עשינו חלוקת משמרות ללילה מי ידחוף את האצבע לסכר… כמוצא אחרון רון-עמי הציע להפוך את מיקומה של מוּ. רון-עמי נהג ואני כיוונתי אותו מאחר והחניה היתה מאוד לא מתאימה למוּ. העמדנו את האוטו בשיפוע הפוך למקור הנזילה. המוח ההנדסי של רון-עמי עבד.
הנזילה פסקה והלכנו לישון.
נצטרך לטפל בבעיה.
לילה גשום וסוער. הגשם לא מפסיק לדפוק על מו. מתעוררים בבוקר מוקדם ולא יודעים מה לעשות. רענן מתקשר. מציע שנעזוב את הטונגארירו ונעבור למקום שגשום פחות. מסתכלים בתחזית – בכל מקום ברדיוס של 150 ק"מ הקרובים – מזג אויר גשום ולא נחמד.מחליטים להשאר ולראות מה יקרה יום למחרת.
קראנו ושמענו המון על הטונגארירו לפני שיצאנו למסע… מקום מדהים, יפיפה שחייבים לבקר בו. מסלולי טיולים שחובה לטייל בהם. מראש התפשרנו על מסלול אחד, יומי, של 19.4 ק"מ שאומרים שהוא עובר בפינות הקסם של הטנגארירו ונקרא – Tongariro Alpine Crossing.
הטונגארירו היא בעצם שמורה שבתוכה 3 הרי געש פעילים – טונגארירו, נגאורוהואה ורואפהו. כבר ב-1887 הוא הוכרז כפארק הלאומי הראשון של ניוזילנד והרביעי בעולם. ההר רואפהו הוא הגבוה (2797 מ') והפעיל מבין השלושה. בחודש ספטמבר 2007 היתה הפעם האחרונה בה התפרץ (שיחכה בבקשה עוד יומיים עד שנעזוב את המקום). הר הטונגארירו נחשב כהר געש זקן, עדיין פעיל, מתנשא לגובה 1968 מ' ועל פסגתו הטרשית יש מספר אגמים ומעיינות חמים. מסלול חוצה טונגארירו עובר דרך האגמים, חוצה מספר לועות ויורד לבסוף מההר דרך יער טבעי ושופע (ואת זה אנחנו הולכים לעשות). ההר השלישי – נגאורוהואה הוא הצעיר שבפארק, גובהו 2290 מ' וטוענים כי הוא נוצר מתי שהוא במהלך 2500 השנים האחרונות ועל כן מדרונותיו חלקים ויש לו צורת חרוט עם לוע אחת המוכרת לכולנו כהר געש.
מעבירים את הבוקר בבטלה, קצת בישולים, ביקור בתחנת המידע של ה-DOC שסמוכה מאוד לפארק הקראוונים ואחרי ארוחת הצהריים – מחליטים ללכת ל"שלאף שטונדה" – מנוחת צהריים. קר מאוד, העייפות מהלילה לא מרפה והשמיכות קורצות. 30 שניות ונרדמנו. התעוררנו כעבור 3 שעות ואני חייבת להגיד לכם שמעולם לא התעוררתי ממנוחת צהריים בתחושה כל כך נעימה של – "לא צריך לקום לעשות משהו…". אפשר לקורא ספר. אני נשארת במיטה, קוראת ספר, רון-עמי מתקין/מוריד תוכנות מזג אויר, רישום מסלול, בדיקת גבהים וכו'….
יום חמישי, 9.1.14.
שקט כמעט כל הלילה. לא שומעים גשם על גג מוּ. קמים מוקדם ומחליטים לצאת לטרקים קצרים. מזג האוויר מעולה – אומנם קצת קר אבל מתלבשים טוב ויוצאים (בכדי שתבינו – מתלבשים טוב זה אומר – רון-עמי גופייה, סווצר פליז וכובע, יעל – גופיה דקה, חולצת טריקו, סווצר פליז 1, סווצר פליז 2, כפפות, כובע, מחמם אוזנים). נהננו מכל רגע. יצאנו לטרק שנקרא 'Silica Rapids'.
המלכודות הן מלכודות ללכידת הפוסום שנחשב ל"ילד הרע" של עולם החי בניוזילנד. מסתבר כי חיה זו אוהבת מאוד עלים טריים, מטפסת על צמרות העצים ומשמידה אותן. לפיכך בכדי למנוע מהטרפים של הפוסום לאפשר לו עלות לצמרת – חובקים גלילי פלסטיק את הגזע והפוסום מחליק.
ופתאום…. נפתחו ארובות השמיים…
בדרך חזרה עוברים במשרד הקבלה של החניון ומתעניינים האם מחר יתקיים מסלול הטונגארירו אלפיין קרוסינג. והתשובה, מתקיים גם מתקיים…
יציאה בשעות 7,8,9 חזרה ב-3,4,5.
בגלל הגשם הכבד שירד המסלול היה סגור יומיים ומחר יפתח. זו הליכה של 19.4 ק"מ ומוגבלים בשעות בגלל ההסעות.
רון-עמי מחליט שהוא לא יכול להתחייב לקצב צעידה מהיר שיביא אותנו בזמן להסעות ולפיכך מוותר על האתגר.
אני מחליטה לצאת למסלול לבד.
אנחנו מסכמים שרון-עמי יחכה לי עם מוּ מחוץ לפארק הקארוונים מאחר ועלינו לעזוב עד השעה 10:00.
מחר עוזבים לטאפו.
רון-עמי כפולני טוב דואג לארגן לי את התרמיל (איזה חמוד…) – למלא מים, אוכל (מה רק זה? לא יספיק לך… תהיי רעבה ותמותי לי…), בגדים חמים, מתקין לי אפליקציה בטלפון הנייד על המסלול, שואל אותי אם קראתי את הוראות הבטיחות…. הלו…. פולניה….הוא מודיע לי שהוא הולך לעשות Tongariro sleeping…..
יום שישי, 10.1.14.
קרבות קשים היו במהלך הלילה ביני לבין רון-עמי והשמיכות. היה לילה קפוא. כמה מעלות בודדות. רון-עמי ישן כאילו חמסין כבד ואני ישנה לבושה בחליפות סקי. לי היה קר ולו היה קר וכל הזמן רבנו על השמיכות. בכל פעם שנרדמתי – נגנבה לי השמיכה.
השעון מצלצל ב-5:30. אני צריכה את הזמן והשקט של הבוקר בכדי להתארגן. בשעה 07:00 יוצאת ההסעה. קור – חתולים, כלבים, עיזים… מה שאתם רוצים. יש לנו מפזר חום קטן שעובד במרץ ואי אפשר להפשיר. אכלתי ארוחת בוקר ונגשתי להסעה.
מפארק הקראונים יוצא אוטובוס מלא. לפחות 40 איש. הדבר הראשון שעשיתי התבייתי על כמה פרצופים. אמרתי לעצמי שלפחות אעקוב אחרי פרצופים מוכרים שאדע שהם בודאות חוזרים איתי לסוף המסלול ואם אעקוב אחריהם אגיע בחזרה בודאות….
סתם מחשבה של לחץ כי הייתי לבד.
בודקים שמות של מי שעל ההסעה בהתאם לרשימת הנרשמים, הנהג מבקש לוודא שלכל אחד לפחות 2 ליטר מים ובגדים חמים. עם תחילת הנסיעה מעביר הנהג דף בין הנוכחים ובו כל אחד מתבקש למלא פרטים –שם מלא, גיל, מספר טלפון והאם אתה נושא אותו איתך, ארץ מוצא והאם אתה מתכוון לצאת לשתי שולחות המסלול שניתן לעשות אותן במהלך הטרק (אבל הן דורשות זמן נוסף).
נסיעה קצרה של 20 דקות ומגיעים לתחילת המסלול, הנהג מבקש את השאלון. השאלון לא הגיע לאחרונים והוא מודיע – "איש לא יורד מהאוטובס עד שאני חוזר" – ירד וסגר אחריו את הדלת.
כשחזר, ביקש את השאלון, הקריא שוב את השמות וביקש להרים יד ואז פתח בהסבר על המסלול. הוראות, הערות, אזהרות, תשומת לב לדברים מסויימים, הקפדה על כללי המקום – זהו אזור געשי פעיל ומה עושים במקרה ש…, תשומת לב למגבלת השעות ומה קורה אם מפספסים את ההסעות. מדגיש כי הממוצע הוא בין 6 ל-8 שעות ומי שיאחר – לא ישאירו אותו חלילה באזור, יגיעו לחלץ אותו אבל הוא ישא בקנס כספי גבוה מאוד.
משחרר את כולם ומתחילים.
התמונה הראשונה מתארת לכם את כל הטרק. מעולם לא חוויתי כזה טרק, מעולם לא צעדתי במסלול דומה כזה לבד ורק הצטערתי שרון-עמי לא היה איתי לחלוק את הרגשות באותם רגעים אבל גם ידעתי מאוד להעריך אותו על האחריות שגילה ובחר לא לבוא.
מסיימת את המסלול כעבור 6.5 שעות.
לא היה קל.
אני מברכת כל רגע על מקלות ההליכה שלקחתי איתי.
רון-עמי הצמיד לי אותן בערב לתיק כי הוא מכיר אותי, ידע שאני לא מתה עליהן, אבל אני חייבת להתוודות ולהגיד שכל היום ברכתי על נוכחותן. בלעדיהן היה לי הרבה יותר קשה.
מעלה אוסף תמונות רץ שצילמתי במסלול.
מתחילים...
תמונות מהדרך.
השתיים האחרונות מימין צולמו כשרוח נוראית בשטח והיה לי מאוד מאוד קשה ללכת מבלי לעוף. לא אכחיש שהענן הכבד יחד עם השלט הבא האיצו לי מאוד את הדופק…
שמעתי עברית מיד וזיהתי 3 חברה ישראלים לאחר השחרור. תום, הבחור הצעיר שלפניכם נצמד אלי לאורך כל המסלול (צריך היה קצת אמא) והערצתי אותו על שעשה את המסלול אחרי שסיפר לי את קורות חייו – 15 ניתוחים להוצאת גידולים מעצמות גופו….
קצב ההליכה הוא מהיר יחסית לתנאי השטח. אין אפשרות לעמוד ולהנות זמן רב מהנוף וחבל שכך. אבל זו היתה ללא ספק חויה אדירה. הירידה היתה לי קצת קשה. היה צורך לבלום לאורך זמן רב. הרגשתי את שרירי הברך שלי עצבניים…
חוזרת עם ההסעה הראשונה. רון-עמי מחכה לי עם מוּ שרואים שעברה בבוקר מסדר שלו – נקיה, מסודרת… חבל על הזמן. שאלתי אותו איך היה Tongariro slepping והוא אמר שדווקא היה חרוץ ויצא לטייל בעוד טרק קצר באזור.
ומה עשה רון-עמי?
נסע עם מו לטרק Tawhai Falls Walk באזור עד שחזרתי…
מתניעים את מוּ ונוסעים 100 ק"מ לטאפו – Taupo.
6 תגובות
יעלי כל הכבוד, חוויה של פעם בחיים , גאה בכך וכמובן גם ברוןעמי 🙂
תודה אהובתי. כיף לדעת שאת עוקבת אחרינו.
לא להאמין למה שאת יעלי עשית! באמת כל הכבוד, הפולניה שלי אומרת שצריך יותר להזהר ולא ללכת לבד. נורית לעולם לא הייתה עושה את זה אפילו אתי.
גם אנחנו נהננו והתפאלנו מהמראות והתאורים שלך.
באהבה ובהערצה.
נורית טוני
תגיד לפולניה לא לדאוג…. אני מבטיחה לחזור בחתיכה אחת. כיף לקרוא את התגובות שלכם. נשיקות וחיבוקים ותמשיכו להגיב.
מדהימה! אני ממש גאה בך
מדהים מדהים מדהים!
כל הכבוד יעלי, ושלא יגידו לך שום דבר – 6.5 שעות זה קצב מעולה ל 19 ק"מ!!!