סגירת מעגלים

סגירת מעגלים

סגירת מעגלים

סגירת מעגלים

יש לי היום יומולדת.
אני אוהבת לגלות לכם מתי יש לי יומולדת ומתי לא 🤣

רון-עמי שאל איך נחגוג את יום ההולדת שלי ואיזו מתנה אני רוצה.
עניתי לו – "כמו שחגגנו לך לפני שבועיים (כן, שנינו שוורים) – בבית".
ומתנה – ממתי אני מבקשת מתנות? לא אוהבת….

תקופת הקורונה והבידוד שנכפה על העולם הביאה זוגות רבים לשבת בביתם יחד במשך חודשיים.
רון-עמי ואני יושבים בבית ביחד מעל לעשור.

ביום שהותר לצאת כאן לפארקים יצאתי לנשום את הטבע. זו התמונה הראשונה שצילמתי… ההנחיות ברורות – 2 מטר איש מרעהו ומסכות. אז מה אם אח"כ בבית אנחנו הולכים לישון באותה מיטה? הנחיות זה הנחיות…

זוגיות היא דבר מורכב.
יש כאלה שמצליחים בה וכאלה שלא.
מעולם לא התעמקתי בסוד העניין.
ואולי לא התעמקתי כי הזוגיות היתה לי טובה.
חייתי את החיים.
חייתי את היום, את הרגע, את העשיה, את השנים.

מודה שבחלק מהשנים חייתי לא מתוך בחירה.
אפילו לא חייתי מתוך כוח ה-הֲנָעָה (מוטיבציה), כי המושג "הנעה" מדגיש את האנרגיה ואת התנועה – ולא היתה בי כזו. מוטיבציה היא כוח פנימי שמניע אותנו לעשות ולא היו בי הכוחות לעשות – אם זה מתוך ויתור, אם זה מתוך פחד, משיתוק והשד יודע מה.

האצבעות של תום – כשהתבקשה לצייר את אבא ואמא…

זוגיות – היא משהו שיוצרים. זה לא מגיע כך סתם מבחוץ.
זוגיות היא מחוייבות.
היא השקעה.
זוגיות היא המהות.
היא בניית חיים משותפים.

אין לי מרכיבים לזוגיות טובה, אין לי מתכון, אין לי עצות זהב, אין לי נוסחת קסם.
אבל אני יודעת שכל אחד אחראי על הדנימיקה בקשר.
ובדינמיקה – רון-עמי ואני חזקים מאוד. אנחנו בלתי מנוצחים.

אני גם לא יודעת אם היתה בנינו התאמה זוגית בתחילת הקשר.
מה זו בכלל התאמה זוגית?
אבל אני יודעת שהיתה בנינו אהבה, חברות, כנות, נדיבות, תקשורת, לקיחת אחריות, פירגון, נתינה.
(רק שלא תטעו לרגע… בהחלט היו גם מריבות וצעקות נוראיות)

אבל היה חסר משהו…
היה חוסר איזון בחלוקת התפקידים.
רון-עמי היה המפרנס העיקרי. היה וורקהוליק נוראי.
ואני – על היתר.

חייתי כל הזמן מתוך דאגה, מתוך חשש, מתוך פאניקה מוחלטת על הילדים.
זו הייתי אני.

חלפו השנים.
נותרה והתחזקה האהבה, הזוגיות, החברות, הכנות, הנדיבות, התקשורת, לקיחת האחריות, הפירגון והנתינה.
והמריבות – כבר לא רציניות, לא מעניינות, לא מרגשות…
אבל נותר עדיין חוסר האיזון בין התפקידים.
רון-עמי – נותר המפרנס העיקרי – אבל גם לקח על עצמו את כל היתר.
במיוחד הדאגה לילדים (שבאמת, שיהיו בריאים, אין מה לדאוג להם…)

אני- השתנתי מאוד.
ולמה? כי שיחררתי, כי סגרתי מעגלים.
ורון-עמי מאפשר לי את זה… ובגדול!

פַאוּלוּ קוֹאֶלְיוּ הוא סופר ברזילאי שכתב את ה"אלכימאי".
אחד מהספרים שלא הצלחתי לסיים. לא היה לי קל לקריאה, לא נהנתי ממנו. פילוסופי מידי עבורי.
המסר של הספר – שהכלים לחיפוש ייעודו של האדם בעולם נמצאים בתוכו, ועליו רק להסתכל פנימה ולגלות אותם – הם אלה ששחררו אותי ועזרו לי לסגור מעגלים…. וזאת מבלי לסיים את הספר.

הייתי רוצה שמתנת יום ההולדת שלי תהייה להקדיש את השורות שכתב קאליו – לרון-עמי.

סגירת מעגלים/פאולו קאליו

(ואין לי מושג מי תרגם וחיפשתי המון. אם מישהו יודע, אשמח לתת את הקרדיט…)

תמיד חשוב לדעת מתי מסתיימת תקופה בחיים.
אל תתעקש להישאר בה מעבר לזמן הנחוץ,
כי תפסיד את שמחת העתיד יבוא.
סגור מעגלים,
סגור דלתות,
סגור תקופות בחיים.
חשוב לתת לרגעים שהסתיימו לפרוח ללא חזרה.
עבודתך במבוי סתום, נגמרה עבורך? הסתיים הקשר?
אתה לא חי יותר בבית ההוא?
אתה חייב לעבור?…

אפשר להטריד את עצמך חזור ושוב בשאלה: למה? למה?…
שוב ושוב לנסות להבין למה דבר כזה קרה לך?

שחיקה אין סופית… כי בחיים, אתה, אני, ידידך, ילדיך, אחיך,
לכולם היכולת לסגור מעגלים, להעביר דף,
לסיים שלבים, תקופות בחיינו ולהמשיך הלאה.

אי אפשר לחיות בהווה תוך כדי געגועים לעבר.
אי אפשר להמשיך לשאול, למה?

מה שהיה היה,
תן לעבר ללכת,
להשתחרר ממך…

לא תוכל להיות תמיד ילד,
ולא תוכל להיות מתבגר לנצח,
לא תוכל להמשיך לעבוד בארגון שאינו מעוניין בך עוד,
ולא תוכל להמשיך בקשר שנכנס למבוי סתום.

עובדות ומעשים חולפים,
צריך לתת להם להיעלם.

לכן,
חשוב להיפרד מזיכרונות,
להחליף בית,
לקרוע ניירות,
לזרוק מסמכים …

שינויים חיצוניים מסמלים תהליכים פנימיים של התגברות על הקשיים.

לשחרר, להשתחרר.

בחיים צריך ללמוד להפסיד ולזכות.
צריך להעביר דף ולחיות רק מה שיש לנו בהווה.

העבר…..עבר ואיננו עוד. אל תצפה שיחזירו לך אותו,
אל תצפה שיזהו את מעלותך,
אל תצפה להכרה ותודה על מעשך.

שחרר את התסכול ואת הכעס…

חזרה שוב ושוב על מה שנגמר ואיננו עוד,
גורם לנזק ולהתמרמרות מיותרים.

החיים תמיד פונים קדימה אל העתיד.
אם אתה מסתובב בחיים ומשאיר "קצוות פתוחים" למקרה ש…
לעולם תוכל להשתחרר ולחיות את היום בהנאה.

אל תעכב אהבות שלא עלו יפה,
אל תמשיך חברויות שנגמרו,
אל תבנה על אפשרות לחזור (למה? לאן?),
אל תבקש הסברים, על מילים שלא נאמרו, על שתיקות…

תתמודד איתם, עשה מעשה עכשיו, או תן להם לפרוח,
סגור פרקים פתוחים.
תגיד לעצמך, ש"מה שהיה לא יחזר",
תגיד לעצמך לא מתוך גאווה או מתוך יהירות,
אלא כי מקומך כבר לא שם,
במקום ההוא,
בתוך הלב ההוא,
בבית ההוא,
במשרד ההוא,
בתפקיד ההוא.

אתה כבר לא אותו אחד שהיית אתמול,
או לפני שלושה חודשים,
או לפני שנה.

לכן אין למה לחזור.

סגור את הדלת, תהפוך את הדף, סגור את המעגל.
אתה לא תהיה אותו אדם
והסביבה לא תהיה אותה סביבה.

כי בחיים שום דבר לא סטטי, הכל משתנה.
בשביל השקט שלך, שחרר מה שכבר לא חלק מחייך.

תזכור שאף אחד אינו בלתי ניתן להחלפה.
לא בן אדם, לא מקום, ולא עבודה. כלום לא חיוני כדי לחיות,
אתה לבד בוחר איך לעמוד מול המציאות.

תתרגל לחיות עם עצמך.
זו מלאכה אישית קשה ללמוד להיות עצמך,
בלי דברי העבר,
אותם דברים שהיום קשה לתת להם ללכת.

השחרור הוא תהליך למידה,
ללמוד לסגור מעגלים,
אך ניתן להצליח.

תזכור שזה רק הרגל להיות תלוי באיש או דבר,
כאשר הם כבר לא חיוניים לנו.

סגור מעגלים…
מלא ריאותיך חמצן, תתנער, תשתחרר.

יש הרבה מילים המבטאות שקט נפשי,
יש הרבה מילים המבטאות להיות שלם עם עצמך,
כל מילה שתבחר תעזור לך להתקדם הלאה בשלווה.

אלה חייך!
בחר נכון!

שיהיה לי יום הולדת שמח ורק בריאות!

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: