פוזנן – על האוכל

פוזנן – על האוכל

פוזנן – על האוכל

פוזנן – על האוכל

עוד בסדרת הפוסטים על פוזנן – על הטבע בפוזנן, על היהודים בפוזנן, על פסטיבל הקרח 2019 ועל ציורי הקיר. (פוסט על המקומות בפוזנן – אכתוב בהמשך).

כמה מילים על מקדונלדס:

מי שלא מכיר את המקום/השם הזה – שיקום…!
תגידו מה שתגידו, תרימו גבה, תורידו גבה – אני אוהבת את מקדונלדס.
אני חושבת שזה אחד מהמקומות/מוצרי "הג'אנק פוד" הבודדים שאני אוהבת.
אוהבת זו מילה עדינה… מתה על זה!

אני חושבת שהאהבה שלי למקום נולדה לא מטעמו "המשובח" של האוכל אלא מתוך ימים ושעות של שהייה בסניפי מקדולנדס כשגוטמן, אבא של רון-עמי, הזדקן וחלה.
מקדונלדס – בעיקר הצ'יפס שלו, היה הדבר היחידי שבגינו היה מוכן לצאת הביתה והדבר היחידי שבמשך שנים היה מוכן לאכול בכל רגע נתון.

הייתי לוקחת אותו לבית החולים – "רק בתנאי שתקני לי צ'יפס לפני הביקור אצל הרופא", הוא היה אומר, או כשהיינו עוזבים את בית החולים נהג לומר לי  – "אני לא ממהר הביתה, את חייבת לאכול איתי צ'יפס ונגטס"… וככה נולדה אהבה לרשת מזון מהיר – מבלי שהתכוונתי שזה יקרה.

ופה, בפולין, אני אוהבת את העובדה שסניפים רבים פזורים לאורך אלפי הק"מ שאנחנו נוסעים לאורכה ולרוחבה של המדינה. הקפה שלהם מעולה, העוגיות והמאפינס עם הקפה עוד יותר מעולים (בדקנו את כולם) ואני הכי אוהבת שאנחנו בדרכים ומגיעה שעת הצהריים…. אין כמו חווית טיול מבחינתי כשעוצרים לאכול במקדונלדס.

לפני מספר שבועות היתה כתבה במוסף סופשבוע של אחד הכותבים שאני מאוד אוהבת לקרוא – רענן שקד.
הכותרת היתה "פיגוע אוכל".
הוא תיאר איך הגיע ללונדון עם רעייתו והם הלכו לאכול ארוחה במסעדת מישלין יוקרתית ובזמן הארוחה התרחש הפיגוע האחרון בגשר לונדון. כל כך הזדהתי עם התחושות שכתב – "אוכל הפך לכל מה שהוא לא: למיצג כוח בומבסטי, למקדם מכירות, לסימון טריטוריה, ליעד כיבוש, לתחרות סטוריז וסלפיז, לבופה מפלצתי בארועים, לשרלטנות"…. אז תנו לי מקדונלדס ואני מאושרת.

בסיום הארוחה חייבת כמובן להיות הגלידה שאני הכי אוהבת –

מקפלרי Macflurry או גלידת פיצוץ בעברית.
חייבת לציין שכמעט בכל הסניפים שאליהם אנחנו נכנסים תמיד בנמצא פינת ניפוח בלונים לילדים שאיש לא חומד לקחת סתם כך לעצמו – זה מיועד לילדים וממתין לילדים.

על האוכל בפוזנן:

הבנתם כבר מי אני בעניין האוכל.
עם השנים רון-עמי נאלץ לעבור לצד שלי בעניין, בעיקר בגלל שאני דואגת לו מאוד בענייני בריאות (בכל זאת, אחרי שני התקפי לב) ווגם בגלל שמשק האוכל בבית מנוהל על ידי. הוא מאלה שימותו ברעב ולא יפתחו מקרר להכין אוכל – אלא אם כן זה מתוקים ממתקים וכו'.
בזה הוא חזק מאוד.

מיכוון שאנחנו כבר מספר שנים בפולין אז הפסקנו לחפש מסעדות מיוחדות ואוכל פולני, אנחנו די מכירים הכל. אנחנו בעד הדברים הפשוטים והמיוחדים למקום. לפעמים הולכים למסעדה זו או אחרת – ואם היא מצאה חן בעיננו – נמליץ.
המלצה כללית: אל תפחדו מהאוכל הפולני. הוא טעים. תנסו… רק אל תשכחו שהמלצה של מישהו אחד איננה בהכרח טעמכם ויתכן כי חוו"ד שלכם תהייה בסופו של דבר שונה לחלוטין.

מיכוון שהגענו לפוזנן כששוקי חג המולד היו בעיצומם, סיבוב ברחבת כיכר העיר חשפה אותנו לאוכל רחוב שבתקופה זו של השנה נוהגים למכור:

פרוסת לחם שיפון ענקיות (כ-30 ס"מ אורכה של הפרוסה) מרוחה בשמלץ ועליה נקניק מעושן כרוב ומלפפון חמוץ. צאו מנקודת הנחה שזו המקבילה לפלאפל שלנו…

כמה מילים על הלחם בפולין:

לחם תופס מקום מיוחד מאוד במטבח הפולני. כל ארוחה כוללת גם לחם. קיים כאן מגוון אדיר ועשיר של סוגים שונים אם כי הפולנים מתלוננים כי בשנים האחרונות חלה ירידה בצריכה השנתית לאדם – מ-45 ק" לאיש לפני פחות מעשור ל-42 ק"ג לאיש בימים אלה. הם אפילו מתלוננים כי תורכיה עברה אותם בסטטיסטיקה של צריכית אישית.
אומרים שאין משתווה ללחם מחמצת פולני – ואני יכולה להעיד על כך ממקור ראשון כי זה נכון. הלחם טעים מאוד והכי חשוב – הוא איננו מעופש כעבור יומיים! (להבדיל מהלחם הישראלי לצערי).
לכל סופרמרקט או מעדניה שתכנסו – המבחר והאפשרויות הן עצומות – לחם מקמח מלא שאיננו מנופה, לחם חיטה, לחם שמרים עשוי שיפון וקמח חיטה, לחם שיפון מבצק חמוץ, לחם כוסמין מלא, לחם פריך עשוי מקמח חיטה ושמרים – ואלה רק דוגמאות מכאלה שניסינו בבית.
כשתגיעו לבקר כאן – אל תחסכו בקלוריות.
קנו ונסו הכל….
אבל כהמלצת הפולנים – הטוב ביותר יהיה כשהפרוסה תהייה מכוסה בחמאה איכותית, נקניק מעושן, כרוב/מלפפון חמוץ וקצת בצל….
סמצ'נגו – Smacznego – בתאבון.

גבינה מעושנת מלוחה, עשויה מחלב כבשים שמקורה מאזור הרי הטטרה בדרום פולין. בעיני – זוועתית ונוראית עם ריח עז של כבשים (משהו שאני לא יכולה לסבול). הפולנים מתים עליה וגם רון-עמי מוכן לאכול ממנה בכל הזדמנות, כך שתנסו ותחליטו בעצמכם. הם נוהגים למכור אותה במספר גדלים וטוענים שכשמניחים אותה על גחלים והיא חמימה – היא הכי טעימה (חולקת על כך ב ג ד ו ל!!!)

חמישה דברים בדקנו בפוזנן:
את רשת הפירוגי
את הרוגלך
את העוגה עם התרד – בבית הקפה של מלון Śródka
את בית הקפה שבפארק ציטדלה.
ואת מסעדת שרלוטה ביסטרו – Bistro Szarlotta

באחד הימים חזרנו בשעה מאוחרת למלון.הקור הרג אותי, כל מה שרציתי היה להגיע לחדר ולהכנס למקלחת חמה להפשיר.
הסיכוי שאסכים לצאת אחר כך על מנת לאכול היה אפסי ביותר והחלטנו לקנות אוכל ולאכול בדירה.
ממש בסמוך לדירה, ברחוב Półwiejska 10 פגשנו בחנות שבתמונה.
הרשת נקראת Pierożak ואתר הבית שלהם נמצא בפייסבוק.

עמדנו דקות בודדות בחלון הראוה של החנות והסתכלנו על העובדים. רעיון כל כך חכם בעיני להעמיד את עמדת העבודה הנקיה והמסודרת בחלון הראוה – זה מפתה מאוד.

נכנסנו. דיברו איתנו אנגלית. הגשימו לנו כל בקשה – מאריזה בנפרד של כל מוצר ועד כלי אוכל ומפיות. אפילו ביקשנו לרכוש לפתן פירות והמוכרת אמרה שאין להם אפשרות לסגור את הכוסות והיא מתנצלת – ומיד הגיעה מישהי אחרת והראתה שיש להם פתרון.

לפתן פירות אמיתי! לא התקמצנו כלל וכלל בפירות…
ככה היה הכל ארוז
בפריסה על השולחן
שניה לפני הבליסה… בתאבון
ואפילו קינוח – בחרנו בפירוגי. ממולא בגבינה לבנה מתוקה עם אוכמניות ומעל שמנת. אי אפשר להעביר במילים ואותיות את ההנאה….

בזמן ההמתנה (כי הם מבשלים את הפירוגי בזמן אמת) ביקשתי לשאול שאלה – אם הם אוקראינים או פולנים. בכל המקומות שביקרנו עד היום ואכלנו את הפירוגי הטוב ביותר – בעליהם היו אוקראינים. שאלתי אותם – מה ההבדל בין פירוגי אוקראיני לפולני וכל החמישה שעמדו במטבחון הקטן והצר הרימו ראש, הסתכלו אחד על השני, חייכו וזו שענתה אמרה שאין כל הבדל, זה בדיוק אותו דבר רק שבבית, באוקראינה, הם אוכלים רק עם תפו"א וגבינה במילוי. הם לא עושים עם כל כך הרבה וריאציות של תוכן, והפולנים לעומתם אוהבים סוגי תוכן רבים.אני יכולה להגיד לכם, כבת וכנכדה לפולנים, שכשהיו מכינים פירוגי בבית – וזה היה נדיר ובארועים מיוחדים – הפירוגי תמיד היה ממולא רק בתפו"א עם גבינה וכרוב חמוץ.

עד היום יש לי את המתכון של אמא.
פעם אחת בחיי ניסיתי להכין. אני מוכרחה לנסות להכין שוב… מבטיחה לכם סדנה מצולמת. 

**************************

לפני שנסענו קראתי שלפוזנן מאכל מיוחד ואופייני לה – הרוגלך.

מוכרחה להודות ולהתוודות שעד היום ידעתי שרוגלך וקראסון חולקים הורים וינאיים משותפים ואין הבדל גדול בניהם. אבל מתברר שההבדל בניהם עצום כי מולדתו של הרוגלך היא פולין.

רוגלאך, או רוגלך (מיידיש: "ראָגאַלעך"), נגזר מהמילה היידית "ראָג" (מפולנית: róg – קרן). ביחיד – "ראָגאַלע", או ברבים – "ראָגאַלעך". ייתכן מאוד שהמילה היידית נשאלה מהשפה הרוסית בה מאפה זהה ידוע בשם "רוגליק" (Рогалик) הנגזר גם הוא מהמילה "רוג" (рог) שפירושו "קרן". (ויקיפדיה)

דומה לקרן?

אם היה משהו שנתן לי להרגיש שיום שישי בפתח – היו רוגלך קנויים מהקונדיטוריה.
בבית היו תמיד עוגות ועוגיות מעשה ידי – אבל אחד ממנהגי יום שישי שלי היה לצאת מוקדם בבוקר לקנות עיתון (אנחנו מדברים על לפני העידן הדיגיטלי) ולקנות רוגלך עם שוקולד לקפה של הבוקר. מאוד אהבתי את טעמם של הרוגלך הקנויים. עם השנים נגמלתי (לצערי) מהעניין.
כשהבנתי שיש כאן עסק עם רוגלך – הלכנו לבדוק.

יש מוזיאון בפוזנן שמוקדש לעניין – מוזיאון הרוגלאך ברחוב ‪Klasztorna 23‬, בסמוך מאוד לכיכר העיר העתיקה. מדובר במופע של שיתוף קהל המבקרים בהכנת הרוגלך תוך כדי סיפור ההיסטוריה ומקורותיו של מאכל זה.
מאחר וכבר היינו פעם במופע דומה (בהחלט מיועד לתיירים) ויתרנו על החוויה אבל מצרפת לכם כאן קישור למקום ויודעת שיש סיורים באנגלית – רק צריך לבדוק את לוחות הזמנים.

בחרנו לרכוש רוגלך בקונידטוריה הסמוכה ושימו לב שהמחיר איננו ליחידה אלא ע"פ משקל. זה כבד, זה עשיר מאוד באגוזים ולגבי הטעם – היינו חלוקים והחלטנו לא להחליט…. תרכשו ותנסו. יכולה רק לגלות לכם כשאני חוצה משהו בסכין…. (התמונה הראשונה) זה אומר משהו… 🙈

**************************

איך הייתם מגיבים אם היו מניחים מולכם את פרוסת העוגה הזו?

היה קר מאוד, צעדנו מבית המלון עד לשכונת שרודקה (Śródka) והגיעה שעת הקפה.
הכל סביב נראה סגור והצצה בחלון הראוה של מלון שרודקה שנמצא ממש בסמוך לציור המורל (ראו בפוסט על ציורי הקיר בפוזנן) הראתה שיש להם בית קפה ובויטרינת העוגות – 3 עוגות – אחת גדולה נטולת פרוסה אחת והשתיים האחרות – הפרוסה האחרונה שבהן.
אלמלא רון-עמי שהיה זקוק נואשות לקפה ואני – לשירותים – לא היינו נכנסים לשם.
לא היה מפתה מספיק.
אבל נכנסנו.
רצתי לשירותים ואמרתי לרו-עמי שיזמין לי קפה. שאל אם גם עוגה ולפי המבט שנעצתי בו הבין שאין סיכוי שאטעם מהעוגות הללו. הוא הזמין וכשחזרתי הלך בעצמו לשירותים.

הייתי מזועזעת מהצבע.
לא הסתדר לי שרון-עמי אמר לי שזו עוגת תרד עם מסקרפונה.
יש שילובים שפשוט לא מסתדרים לי בהגיון ובאופן אוטומטי – זה משפיע על בלוטות הטעם שלי.

אבל הפרוסה עמדה מולי וסיקרנה אותי מאוד.
נתתי ביס קטן, אחד, ועוד אחד ועוד אחד עד שגיליתי שאכלתי לו מחצית מהעוגה שהזמין.

מהרתי להזמין לו פרוסה משלו
הוא עוד לא נגע בשלו, אבל את שלי המשכתי לטרוף
ועדיין לא נגע בשלו – אבל אני את שלי חיסלתי.

הופתעתי לטובה.
עוגת תרד ומסקרפונה, בית הקפה שבמלון Śródka. כתובתו – Śródka 6.
(אם כי עד עכשיו אני משוכנעת שהיה שם צבע מאכל ולא תרד…)

אדם קורן הגיב על הפוסט וכתב: "להבנתי העוגה הירוקה נעשתה מאוד פופולארית בפולין. אכן מכינים אותה מתרד, ולא מצבע מאכל ירוק. העוגה בדרך כלל מכונה "לשני מך" Leśny mech, שמשמעותו "ירוקת היער" (- קרי טחב)… רק שתדעו 😆

**************************

על מסעדה אחת – מאוד נשמח להמליץ.
פשוטה, טעימה מאוד, משביעה וגם כלל לא יקרה.
שרלוטה ביסטרו – Bistro Szarlotta ברחוב Świętosławska 12.

**********************

בית הקפה Umberto שבפארק ציטדלה – Aleja Cytadelowcow Park Cytadela.

כך זה נראה מבחוץ.
כך זה נראה כשנכנסים פנימה.

יכולנו לבחור לשבת בפנים, מקום שטיפת אויר לא היתה בו מרוב שחיממו את המקום או בחוץ, בחממה שבחודשי החורף נסגרת ופנסי גז מחממים את המקום.  המקום מציע גם את השמיכות הללו שבתמונה (שהלואי והייתי מבינה איך אנשים מסכימים להתעטף בהן אחרי שכל העולם אשתו וחבריו התעטפו בהן קודם… אבל זה מאוד מקובל באירופה).
במקום מוגשות ארוחות אבל אנחנו חיפשנו הפסקת קפה ועוגה.

היה מושלם!

**************************

והמלצה חמה לבית קפה – שלא משנה באיזו עיר תהיו בפולין – סניפי בית הקפה של Wedel

פירוגי מתוקים עם רוטב קרמל וקצפת
פודינג ברד עם גלידת וניל

המלצה חמה!

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: