הפוסט שלא יכתב…

הפוסט שלא יכתב…

הפוסט שלא יכתב…

הפוסט שלא יכתב…

(פוסט 7/10 – טיול בצפון פולין שעשינו בספטמבר 2019)

הפוסט מוקדש באהבה רבה לתום שלי, שכל עולמה הוא יצירותיה Tomma Bloom.

הפוסט מורכב מכמה דברים:
ביקורת, חוות דעת, המלצות/דיס-המלצות, זכויות יוצרים והפרתן, העתקה, קרדיט, יצירה, תכנים, תום לב, לשון הרע, תקנון, שיימינג ובעיקר – כוונות טובות.

באופן מכוון כל הפרטים יהיו עלומים.

סיפור הפוסט נוגע לנסיעה שעשינו במיוחד באחד מימי הטיול למקום מרוחק מגדנסק, לסדנא, בעקבות המלצות שמצאתי באינטרנט מבלוגר מסויים.

הבלוגר ציין בפוסט כי הוא נכתב אחרי ביקור במסגרת שיתוף פעולה עם לשכת התיירות של המקום אליו רצינו לנסוע.

הבחירה להקדיש יום לסדנה נבעה מתוך רצון שלי לאפשר לרון-עמי להתחבר לזכרונות ילדות, בעיקר לאבא שלו ובדרך גם להכיר דברים אחרים בפולין.

קמנו לבוקר ערפילי במיוחד, מלאי מרץ ומצב רוח מעולה לסדנא.
פט בון שר לנו את ספידי גונזלס (Pat Boone – Speedy Gonzales) ואנחנו בקול רם יחד איתו… (מה לעשות, קשישים אנחנו 🥴)

קבלת הפנים לה זכינו כשהגענו לסדנא- היתה יוצאת מן הכלל.
לבבית, חמה, סימפטית ואפילו אמפטית.

הסדנא – שנמשכה שעות רבות וחלקה הגדול לא היה קשור למטרת הסדנא – היתה מאוד מאכזבת.
כוונת יוצרי ומעבירי סדנא היתה כוונה טובה ואפילו חשובה בעיני – חשובה היסטורית.
הולדת הסדנא הגיעה ממניעים אישיים של בעליו – ומאחר ולא כולנו נולדנו עם כשרון להעביר ידע וסדנא – הרי ששם הם נכשלו בעיני. אין לי ספק שבעזרת מישהו שהינו בעל ידע בארגון והדרכה- יוכלו בעלי הסדנא להקים משהו למופת.

אבל לא בזה העניין…

הבלוגר ציין את כתובת המקום (שהיתה שגויה והיינו צריכים להיות יצרתיים כדי למצוא אותה), פירסם תמונות – שלא תאמו את מה שהוצע לנו והשתמש במילים כמו רוצו לסדנה, חובה וכו'.

אותי זה הכעיס.

הרגשתי קצת מרומה.

לא אזכיר את העלויות הכספיות שהיו כרוכות בעניין (דלק, מחיר הסדנא), הזמן, הנסיעה במיוחד – אלא אתייחס לעובדה שבעצם מישהו, שהוזמן בעקבות שת"פ מסחרי, נותן איזושהיא המלצה שלא תואמת את מה שחווינו ואת מה שהוצע לנו. האם אין בכך טעם לפגם?

התיישבתי לכתוב פסוט על חוויותינו מאותה סדנא וכשסיימתי לכתוב – הבנתי שאני עושה מעשה שלא יעשה. אני פוגעת בשני אנשים – הבלוגר שכתב את הפוסט עם ההמלצות והאישה שהעבירה את הסדנא.

לא זה מה שרציתי לעשות ולא לזה התכוונתי.

בטוחה שכבר הבנתם שכל רעיון הבלוג שלי הוא לספר סיפורים בתמונות.

מאז שהגענו לכאן יש לי תחביב – לצלם בחורפים את הכפפות האבודות. נורא קל כאן לאבד כפפות – ולכולם זה קורה. אני מצלמת כל כפפה שאני פוגשת. לא נוגעת בה אלא רק מתעדת מכל הכיוונים.

מכיוון שהפוסט הזה עוסק במשהו שלא יכתב – חשבתי שהכי נכון לההעלות כאן חלק זעיר מאוסף הכפפות שלי – על מנת שלא תשכחו שהאצבעות – אלה שמקלידות – הן האיבר שמוציא אל הפועל מחשבות – ואולי לפעמים כדאי ללבוש/לעטות כפפה שתקשה עלינו את ההקלדה.

(כפפה לובשים/מסירים ואם היא בלי אצבעות – מה שנקרא כסיות – אז עוטים/מסירים)

מחקתי את הפוסט שכתבתי והעלתי שאלה לדיון משפחתי:

"נסעתי לסדנא בעקבות המלצות של בלוגר שהיה בסדנא במסגרת שיתוף פעולה מסחרי. הסדנא מבחינתי היתה מאוד מאכזבת. לא תאמה את מה שנכתב ע"י אותו בלוגר והרגשתי צורך להגיב על כך. לא רוצה לפגוע בבלוגר ולא במי שהעביר את הסדנה. מה הייתם עושים?"

את אותה שאלה שלחתי ליונית צוק.

יונית מחזיקה בבלוג שנקרא "הבלוגריסטית" ועניינו שיווק דיגיטלי באמצעות תוכן, בעיקר על גבי פלטפורמת הבלוגים.

יונית בחורה מקסימה, חברמנית, חייכנית ומלאת מרץ…

היא מיד העלתה את שאלתי לדיון בפורום רחב ומספר ימים לאחר מכן פירסמה פודקאסט עם עו"ד יורם ליכטנשטיין בפוסט שעניינו שמירת זכויות יוצרים ברשת (זה היה צרוף מקרים ששאלתי הגיעה כמה ימים לפני הראיון שתוכנן מראש).

התגובות היו לכאן ולכאן:

רון-עמי אמר לי לא לכתוב פוסט בעניין. לדלג, להתעלם, להבין שזה מסוג החויות שעוברים, בדיוק כמו סיפור הדירה בברטיסלבה.

הילדים אמרו לי להתעלם, מלבד הילה שאמרה לי שהיא כן היתה מגיבה. שהיא מרגישה מרומה.

התגובות לשאלתה של יונית היו (ומצטטת את חלקן):

(*) "אני אוהבת לכתוב רק טוב. לא אוהבת להתנצח ולא נהנית מכתיבה שלילית כי היא מחייבת אותי לחשיבה שלילית" – בהחלט חשיבה חיובית.

(*) "הייתי אולי מספרת על החוויה שלי לבעלת הבלוג שעפה על המקום, אבל לא מכסחת אותם ברבים. אנשים עובדים קשה. לא בא לי טוב להרוס להם" – זו הסיבה שמחקתי הכל ושאלתי את השאלה.

(*) "אני הייתי מדברת עם כותבת החוו״ד כדי להבין למה יש פער בן התעופה שהיא כתבה עליה לבין המציאות. אולי דברים השתנו? (גם מבקרי מסעדות עפים על מסעדה מסוימת ושנה אחר כך מתאכזבים). אם הפער נובע מחוויה שונה הייתי מציינת מה החוויה שלי בלי לציין את חוות הדעת הקודמת, שהקורא הבא יעשה את ההשוואה לבד". האמת היא שכתבתי לבלוגר לפני שיצאנו לטיול בכדי לברר משהו ולא קיבלתי מענה עד היום. לא בטוחה שרוצה לכתוב שוב…

(*) "ייתכן והייתי כותבת באופן פרטי לבלוגרית המדוברת, ומספרת על האכזבה שלי לאור הפער בין התיאור שלה למציאות. לי כבלוגרית חשוב לדעת כשקוראות לא מצליחות לבצע הדרכה שלי, זה מפחית מערך ומאמינות התוכן שלי ומערער את מערכת היחסים שלי איתן (שעליה מבוסס בעצם הכל)".

(*) "שאלה – המלצה תמורת תשורה חינמית זה סוג של ברטר. כל מי שעוסקת בזה לא חותמת על הסכם מקדים העונה על שאלות כאלו? כמו בחוזה בעיצוב- הכל כתוב לפני תחילת עבודה וברור לכל הצדדים לאיזה מערכת יחסים נכנסים. מה קורה אם הם לא אוהבים את הסקיצה/ כמה משלמים עד שלב זה/ כמה מוסיפים לעוד סקיצות… על אותו משקל בהקשר הזה! אישית לא הייתי מוכנה לקבל ״כסף״ ממשהו (והטבה חינמית זה כסף) ללא הבהרה מה יינתן בתמורה בכל מצב של חוויה" – מעניינת מאוד הסוגיה.

(*) ״אני הייתי כותבת חוות דעת אמיתית אך לא קשה מידי, החוויות שלנו אישיות ובסוף בצד השני יש אנשים שזה העסק שלהם. הייתי כותבת מה אהבתי ומה פחות ולא "נכנסת" באף אחד. מה שחבל לי בכל הסיפור, זה שהתעופה בבלוג לא תואמת מציאות. אבל כאמור, חוויות הן דבר אישי״.

היתה באפשרותי להניח כאן קישור לפוסט שכתבה יונית (מה שעשיתי למעלה) אבל היה לי חשוב שלא ישכח מכם המידע, ובדרך לקישור – תמצאו לרגע עיסוק אחר ותשכחו לקרוא את הדברים 😉 – אז מעתיקה לכם את זה לכאן… וקיבלתי לכך רשות מראש מיונית.

ממליצה לכל מי שידו במקלדת – בין אם זה בלוג, פוסט בפייסבוק, שורה באינסטגרם וסתם – דיבור/אמירה באיזשהו מקום – שיקרא את הדברים הבאים:

מתוך הראיון עם עו"ד יורם ליכטנשטיין:

מה זה קניין רוחני?

אין חוק ישראלי שנקרא חוק קניין רוחני. אלו מספר זכויות ספציפיות שמתייחסות לנכסים וירטואליים (לא מוחשיים). קניין רוחני כולל:

  • זכויות יוצרים: הכי רלוונטיות. חלות בגדול על מאמרים, צילומים, תמונות, יצירות, איורים, ציורים      וכדומה. תכף ארחיב.
  • פטנטים (עליהם לא נדבר היום): הגנה של המחוקק להמצאות טכנולוגיות ופרמצווטיות. פחות רוונטיות לנושאים שלנו. לא קשור בעיצוב. רק מבנה שמשיג תוצאה.
  • סימני מסחר: כמו לוגואים ושמות. כאן יש נגיעה מסויימת לפוסטים מסויימים, אבל פםחות רלוונטי. אתייחס רק אם יהיו שאלות.
  • עיצובים (מדגמים): העיצוב של כלים פיזיים. לא ההמצאה שמאחריהם.
  • רבים אחרים כמו למשל זכויות מטפחי צמחים וכדומה.

מה זה זכויות יוצרים ומה זו הפרה – הסבר כללי

המקור של השם הוא "זכות ההעתקה" – COPYRIGHT. הזכות התחילה בזמן של מכבש הדפוס של גוטנברג. המלכים אז השתמשו בזכות כדי לגבות עוד מיסים ממדפיסי ספרים. היום המטרה השתנתה – להגן על יוצרים ועל הציבור.

זכות יוצרים על הרבה סוגי יצירות: יצירות ספרותיות (טבלאות, הרצאות, מאמרים וגם תוכנות מחשב), אמנותיות (ציור, רישום, פיסול, מפות, תרשימים, צילומים, תמונות), דרמטיות (מחזות וסרטי קולנוע. גם קטעי וידאו, מחול, פנטומימה) ומוסיקליות (אודיו לסוגיו).

זכות יוצרים היא לא מונופול. זה איסור לבצע שימושים שקבועים בחוק בלי לקבל את הסכמת בעל הזכות. כלומר, אם פעלתם וקיבלתם הסכמה לשימוש שביצעתם – אתם בסדר. רק תזכרו לתעד את ההסכמה (גם מייל זה בסדר אבל אל תסתפקו בשיחת טלפון. הנטל להוכיח מוטל עליכם).

הבעיה – חוץ מקריאה, מרבית השימושים אסורים. כך למשל אסור:
להעתיק – זה ברור. COPY-PASTE זו המחלה הדיגיטלית והיא אסורה ללא הסכמה.
ביצוע פומבי של יצירה (למשל העמדת מכשיר טלוויזיה בקיוסק), שידור של יצירה (כולל שידור משנה), השכרה של יצירה.
ושני שימושים חשובים אחרים: יצירת יצירה נגזרת (כלומר – תרגום, או שינוי של היצירה) והעמדה לרשות הציבור (באינטרנטית זה נקרא לתת לינק. ויש ויכוח משפטי על ההיקף של הזכות הזו אבל לא נכנס אליו בשל חוסר הזמן).

בכל זאת, זכות היוצרים אינה מגינה על כמה דברים חשובים: – רעיונות, תהליכים ושיטות, מושגים מתמטיים, עובדות ונתונים וחדשות. מה שכן מוגן זו דרך ביטויים. כלומר, אני יכול לצפות במשחק כדורגל (או בפריימריז של הליכוד) ולתאר אותו, ולכם יהיה אסור לקחת את התאור שלי ולהעתיק אותו ללא הסכמתי. מותר יהיה לכם לצפות בו ולתאר אותו בעצמכם.

גם הנושא של שיטות, ובעיקר שיטות לימוד, חוזר על עצמו בפרקטיקה: שיטה אינה מוגנת. מה שמוגן הוא אופן ביצועה. היכן עובר הגבול – זו החלטה של בית המשפט שישב בתיק. אני מקווה שלפני שהתחלתם לעבוד התייעצתם אתי או עם כל עורך דין מומחה אחר שהסביר לכם מה הגבולות.

אני מנהל עכשיו תיק – תביעה של מרצה שטוענת שמרצה אחרת העתיקה שאלות שאותה מרצה הכינה. אלא שכשקיבלנו את עותק התביעה וראינו את ההוכחות שיש, ראינו ששתי המרצות מרצות על אותם נושאים, שתיהן שואלות על אותם נושאים אבל הניסוח של השאלות – שונה ואיפה שיש דמיון – זה כשמדובר הגדרות מקצועיות מקובלות. די ברור שבמצב כזה אין באמת הפרה, גם אם אפילו יוכיחו שהיתה העתקה.

התייחסות ליצירות יתומות

לאחרונה דרך אגב היה תיקון 5 לחוק שהכניס נושא מאוד חשוב והוא התייחסות ליצירות יתומות. זה תיקון שיש לו חשיבות רבה.

הרבה פעמים, אנחנו לא באמת יודעים של מי התמונה וממי צריך לבקש רשות. במצב כזה התיקון מאפשר לנו בכל זאת לעשות שימוש בתמונה בכפוף לכמה תנאים שחייבים לקיים אותם.
אני לא מדבר על מצבים בהם אתן לא באמת מחפשות. ההיפך. אתן תצטרכנה להוכיח שחיפשתן, ולא מצאתם מי הבעלים.

במצב כזה אתן צריכות להוכיח:

  1. שחיפשתן בשקידה סבירה,
  2. שכתבתן בצורה ברורה לצד היצירה את הטקסט שהמחוקק הכתיב (אתן בטח רואות אותו לאחרונה בכל מהדורות החדשות),
  3. שציינתן את זכות הבעלים לפנות אליכן ולדרוש שתפסיקו להשתמש,
  4. אם פנו אליכן – הפסקתן מיד את השימוש או שקיבלתן רשיון שימוש מהבעלים.

חשוב שתבינו – זה לא כיסוי תחת. לא סתם להגיד "אני לא יודעת מי הבעלים". החובה היא עליכן לחפש באמת ולעמוד בכל דרישות החוק וחשוב שתכירו אותן ותעמדו בהן.

מתי אפשר לקחת תמונות מגוגל?

אין תמונות בגוגל. גוגל הוא מנוע חיפוש. הוא מפנה אותנו לאתרים בהם נמצאות התמונות, ולתמונות כאלו באופן עקרוני יש תמיד בעלי זכות יוצרים. רק במקרים חריגים אין.

רבים מלקוחותי הם כאלו ש"מצאו תמונה בגוגל", ב"ווג" או בכל מקום אחר, השתמשו בה ואחר כך קיבלו תביעה על הפרת זכויות יוצרים מהצלם. לקוחות כאלו, עם כל הצער שבדבר, ביצעו הפרת זכויות.

מותר להשתמש בתמונה בשלושה מצבים בלבד:
כשאתם צילמתם את התמונה.
כשמישהו אחר צילם אותה ונתן לכם רשות "רשיון".
כשמישהו אחר צילם את התמונה, השקעתם משאבים אמיתיים בנסיון לאתר מי הוא הצלם, לא מצאתם ופעלתם בהתאם לדרישות החוק.

כלל הבסיס הוא – לא משתמשים בתמונה שלא אתן צילמתן או שלא קיבלתן רשות מהצלם.
דרך אגב, אני כל הזמן מדבר על רשיון. גם אתרי תמונות נותנים רשיון. חשוב שתקראו את הרשיון ותבינו מה מותר לכם ומה אסור לכם. למשל בחלק גדול מאתרי התמונות בתשלום, ישנן כל מיני הגבלות ברשיונות (למשל איסור על שימוש בפרינט בלא תוספת תשלום, איסור על יותר ממספר פעמים של שימוש בתמונת וכאלו).

האם יש הגנות?

החוק גם קובע רשימה של שימושים מותרים, הגנות. רובם מאוד ספציפיים למקרים מסויימים ולכן לא אכנס אליהם. הדוגמא הקלאסית היא צילום של יצירת אמנות אדריכלית המוצבת בפומבי דרך של קבע. מותר לי למשל לצלם את מגדל אייפל ולמכור תמונותיו מבלי לשלם לגוסטב אייפל תמלוגים.
ההגנה שאנשים מכירים היא הגנת השימוש ההוגן, אלא שבפועל, בית המשפט הישראלי אימץ אותה רק בפעמים בודדות בלבד.

ככלל, צריך שהשימוש ביצירה יהיה למען אחת מהמטרות המפורטות בחוק (לימוד עצמי, מחקר וביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך) אבל לא מספיק.
צריך גם שארבעת המבחנים שנקבעו בחוק יצביעו על כך שיש לקבל את ההגנה. משקל הבסיס ניתן לשימוש המסחרי מצד אחד מול הפגיעה בשוק הפוטנציאלי בעל הזכויות מצד שני.

האם מספיק לשים קרדיט בשימוש בתכנים שאינם שלי?

עד עכשיו דיברנו על זכות היוצרים, הזכות החומרית.
למולה נמצאת הזכות המוסרית, שהיא זכות משפטית לכל דבר ועניין.

הזכות המוסרית מתחלקת לשתיים:

  1. זכות האמהות על היצירה, ובעברית – הזכות לקרדיט כראוי בנסיבות.
  2. הזכות למנוע שינויים שפוגעים ביצירה או ביוצר.

אתן לא באמת רוצות להשאיר בידי בית המשפט את הצורך להחליט מה ראוי ומה לא, ואתן גם לא רוצות שלא תוכלו לשנות ולערוך את היצירה יותר.
מצד שני, החוק אינו מאפשר העברה של הזכות המוסרית. זו זכות אישית. לכן הפתרון הוא שהיוצר יוותר בהסכם אתכן על זכותו המוסרית, ותוסיפו התחייבות שלכם לתת לה קרדיט בהיקף ובצורה שתסכימו.

איך אפשר לשמור על היצירה מול לקוחות?

אני רוצה לציין נקודה שרבים נופלים בה. סעיף 35(א) לחוק. נשמע משעמם, אבל זה סעיף קריטי ליצירות שאתן משלמות עבורן. למשל אם הזמנתן ממישהו שיכתוב עבורכם מאמר או מוסיקה.
הסעיף הזה קובע שהבעלים הראשון של יצירה מוזמנת הוא היוצר שלה, אלא אם הוסכם אחרת.
כלומר, נקודת המוצא היא שהיצירה שהזמנתן אינה שלכן. אכן, אתן מקבלות רשיון שימוש בה בהתאם להסכם ביניכם, אבל אם תרצו למשל להשתמש ביצירה בצורה אחרת, עליכם לקבל רשות מבעל הזכויות, היוצר.
עכשיו, איך מסכימים אחרת? בפסיקה כבר נקבע שתשלום לבדו ברוב המקרים לא מספיק בשביל הסכמה אחרת.

העצה שלי, אל תיפלו כאן. פשוט תקבלו הסכמה אחרת בכתב! בהסכם ואפילו במייל, אבל תבהירו מראש למי ששכרתן את שירותיו שכל הזכויות ביצירה הן שלכן ולא שלו.

גנבו לנו תכנים, הפרו את הזכויות שלנו, מה עושים?

תתחילו בהתחלה. אתן צריכות גם לתעד בצורה מסודרת וטובה את כל מקרי ההפרה וגם את ההוכחות לכך שאתן בעלות זכויות היוצרים.
אחרי שתעדתן, קבלו החלטה ביניכן לבין עצמכן. מה תרצו להשיג: הפסקת ההפרה? המשך השימוש כנגד קרדיט? הפסקת ההפרה ופיצוי? לפי המטרה שתרצו להשיג תחליטו. אם החלטתן שאתן רוצות גם פיצוי, גשו לעורך דין מומחה בתחום.
הפיצוי קבוע בחוק – עד 100,000 ש"ח לכל הפרה.
רוב המקרים, כל תמונה תהיה הפרה נפרדת.
בפועל, בתי המשפט לא פוסקים כאלו סכומים באופן רגיל. בטח שלא לתמונות. נפסקים סכומים של אלפי ש"ח (בין 5 ל-15 אלף לתמונה) אבל במקרים חריגים היו גם יותר פיצויים. תוסיפו לכך גם תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות, וזה כואב להפר. עדיף להמנע.
התובע גם יכול לבקש צו מניעה, כלומר – לאסור את המשך השימוש ביצירה.

ואם אני (בטעות/בתום לב/לא ידעתי) העתקתי תמונה או מאמר של מישהו אחר וקיבלתי דרישת תשלום פיצוי. מה עושים?

במקרה הזה, גשו לעורך דין מומחה להתייעץ. הרבה פעמים תובעים על הפרות זכויות יוצרים הם תובעים סדרתיים שממשיכים את ההפרות שהם תפסו עד הסוף. חבל שלא תפתרו את העניין בשלב הראשוני, כי תביעה תהיה הרבה יותר יקרה.
מול עורך הדין שלכם תבדקו מה עילות ההגנה שעומדות לזכותם, ותראו איך אתם מציגים את הנסיבות בדרך שהכי טובה לכם.
אחר כך, תוציאו מכתב תשובה מסודר ובקשו מעורך הדין שלכם לנהל משא ומתן לפשרה כדי לסגור את הסיפור. אם תגיעו לעמק השווה עם התובע – מצויין. אם לא, כנראה שתאלצו להגיע לבית משפט בכל מקרה.

מה זה לשון הרע?

לשון הרע זה פשוט דברים שאם אחרים שומעים אותם – פוגעים במי שאתן מדברות עליו. אפילו אם הדברים נכונים, או אם סתם כעסתם – זה לשון הרע. יתכן שיש לכן עילות הגנה ומותר היה לכן לומר את מה שאמרתן, אבל את זה כבר תצטרכו להוכיח באופן עצמאי.

איך אפשר לכתוב דברים בלי להוציא לשון הרע?

אי אפשר לתת מרשם לכל מקרה. תמיד בית המשפט יבדוק את הנסיבות. אבל ככלל אצבע – הדרך הכי טובה היא לכתוב רק עובדות שאתן יכולות להוכיח, להשתמש בלשון לא פוגענית ופרופורציונית ובכלל – להיזהר בכבודם של אנשים.
"אתה גנב" למשל זו קללה, אבל "גנב" זו גם עבירה פלילית ולקרוא למישהו גנב זה לשון הרע. תצמטרכו להוכיח שיסודות העבירה מתקיימים אצלו. אתן יכולות?
חשיפת אמת היא חשובה. נקמה היא מטרה שהחוק לא אוהב.
לכן – לא לכתוב קללות או בצורה תוקפנית ולא לנקום באמצעות הפרסום במי שהרגיז אתכן. לא לקרוא "אל תקנו אצלם". אם כבר כתבתם את דעתכן, תבהירו שזו דעתכן. לא "הוא גנב" אלא "לדעתי הו התנהג בצורה פוגעת". תסתכלו על מה שכתבתם ותבינו שיתכן שמאות אלפי אנשים יקראו אותו ויפעלו לפיו. גם אז אתן חושבות שמה שכתבתן הוא בסדר?

הרבה מאוד פעמים, אנחנו כותבים בשם הצדק, אבל כשאנחנו נתבעים, הצדק לא משלם לנו את שכר טרחת עורכי הדין שלנו. תזכרו את זה. יש גם הגנות בחוק, אבל בראיון הזה יהיה קשה מדי להכנס לכולן. העיקרית היא "אמת דיברתי" ובניגוד למה שאנשים חושבים – די קשה להוכיח אותה.

מהניסיון שלי, כשאנשים כותבים ביקורת הם אף פעם לא עושים את זה בשפה מכובסת וזהירה, וזה אחד מהמקורות לתביעות לשון הרע בתקופה האחרונה. אתן – תשמרו על לשונכן.

ועד כאן מתוך הראיון והפוסט של יונית.

"התבשלתי" עם הפוסט הזה המון המון זמן.
על מנת לסכם עם עצמי איך אנהג מנקודה זו ואילך היה לי חשוב לחדד את ההבדלים בין חוות דעת, ביקורת והמלצות. הם מבלבלים, מטעים ואיכשהו צריך לעשות בהם סדר.

חוות דעת באה בדרך כלל להביע עמדת מומחה. אם חוות הדעת באה כתוצאה מהזמנה במסגרת שת״פ, או שחוות הדעת באה מטעמו של מומחה – אני חושבת שהדברים שיכתבו על ידנו כבלוגרים, צריכים להיות נטולי ״מעוף״ – והכוונה לשימוש במילים – רוצו, מושלם, אדיר, חובה. צריך לתת איכשהו לקורא – להחליט כן או לא…. כי הלוא מומחים יש בשפע. גם כשהולכים לרופא מומחה לא תמיד מקבלים עצתו.

ביקורת – עד כמה שאני יודעת בשפה העברית היא משהו שיפוטי, היא מתייחסת לתהליכים שמראש מטרתם הערכה מקצועית (ובהחלט יכול להיות שאני טועה) ואם אנחנו לא בלוגרים מקצועיים – אז הדברים צריכים להאמר ברש גליי בפוסט/בבלוג.

המלצות – המלצה חייבת להיות תמיד חיובית אבל היא לא תמיד כזו. אנשים כותבים דיסהמלצה, מביעים מחשבה אישית לנוכח החוויה/המקום וכו – ובעצם חטאו להגדרה.  אז אולי שנפנים את ההגדרה של המלצה? 

כתבתי לעצמי את שמונת הדיברות עבורי:

א. לסייג ולכתוב משפטי הבהרה – "לא חוויתי אישית" או "רק יכולה להמליץ על האיש שמאחורי הקלעים" וכו'.

ב. לא לקבל בשום פנים ואופן "ארוחות בחינם". לזכור שמאחורי ארוחה כזו – יש למישהו כוונה.

ג. לא נהנתי – לא אשתף בפרטים מזהים על החוויה. אציין משהו כללי (כמו שעשיתי בפוסט על גדנסק על המסעדה בערב ראש השנה).

ד. נפגעתי? נעלבתי? (על משקל הפרסומת של לבנת פורן) אקח חופשה מהמקלדת לפרק זמן.

ה. לזכור שכמעט הכל ניתן לפרשנות. לכל דבר יש מספר הבטים. אציין תמיד שזו דעתי/הרגשתי אבל בלי לפגוע באיש.

ו. אמנע ממילים כמו רוצו, מושלם, אדיר, חובה. צריך לתת איכשהו לקורא – להחליט כן או לא.

ז. תמונות – אך ורק שלי!!! יודעת שחטאתי בכמה מקומות – אנסה בהמשך לתקן את המעוות. כבר התחלתי לבקש רשות שימוש בתמונות שחשוב לי שיופיעו. פתחתי ספריית אישורים 🙃

ח. אכתוב ישירות למי שממנו נפגעתי. אתן לו את הזכות להביע את עצמו ולהסביר.

כתבתי לעו"ד יורם ליכטנשטיין אחרי שידור הרדיו שכל מה שאמר – נשמע מפחיד. אחרי שעות של כתיבת הפוסט זה כבר עבר לי… פחד משתק. אז קדימה, להסיר את הכפפות ולהקליד על המקלדת בחזרה…

ונסיים בנימה אופטימית – תזכרו שתמיד יש מישהו שמתסתכל עליכם 😊

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: