קטלינז

קטלינז

קטלינז

קטלינז

יום חמישי 13.2.14


עוזבים את דונידין כשהיעד הוא אינברקרגיל Invercargill, שבקצה הדרומי של ניוזילנד, תוך כדי נסיעה באזור יפיפה שנקרא הקטלינז Catalins שמתפתל לאורך החוף באזור של אדמות חקלאיות, יערות טבעיים ומפרצים רבים.יש מספר אפשרויות לנוע בין דונידין לאינברקרגיל ואנחנו בוחרים לעשות זאת בדרך שנקראת: דרך הנוף הדרומית – Southern Scenic Route. זהו איננו כביש מהיר, הנסיעה בו מאוד נעימה ושקטה והמון דרכי כורכר מתפצלות ממנו ליעדים מדהימים שבדרך.

זו אצה ארוכת "הזרועות" – אצת שור Bull Kelp כפי שהיא נקראת. כך היא נראית כשהיא נפלטת לחוף. הייתי מוכרחה לצאת מהרכב ולגעת בה. אז מעבר להיותה מדיפה "ניחוחות חציר" היא ג'לטינית בצורה מדהימה, עבה, גסה מאוד למגע.
בדרך גילינו שמישהו ניסה לעשות עבודת אומנות עם האצה הזו

לפני שעזבנו את דונידין הצטיידנו במרכז המידע במפה מפורטת על האזור ואיתה ניווטנו את דרכנו. מראש החלטנו לעשות את הדרך ביומיים, עם לינה באמצע הדרך. הגשם לא הפסיק לרדת לרגע. 24 שעות ברציפות…. לא ראיתי כזה דבר מימי. גשם, גשם, גשם… אבל אין הצפות, אין שטפונות…. מזלנו שלא היתה רוח. באזור רוח חזקה מאוד שבאה מכוון הים ותוכלו לראות בתמונות בהמשך עד כמה הרוח מכופפת ומטה את העצים.הקטלינז הוא אזור מדהים לצפיה בבעלי חיים. כלבי ים, אריות ים, דולפינים, ציפורים ופינגוונים. את חלקם פגשנו…

תחנה ראשונה ב-Kaka Point (שם מדהים!). עיירה קטנטנה, ממש על גבול החוף…. גשם סוער – מוציאים את האף לשניה מהאוטו ובורחים חזרה.

הצדפות

ובין התחנה הראשונה לשניה –

תחנה שניה ב-Nugget Point.

אנחנו מחנים את מו ויוצאים לצעוד אל המגדלור שבקצה מסלול הליכה קצר.

גשם זלעפות ואנחנו מחליטים ללכת בכל מצב לבושים כמו שצריך. בנקודת התצפית הראשונה הגשם מתחזק ואנחנו מוציאים את מעילי הגשם הכחולים שלנו. קצת קשה ללבוש אותם עם הרוח שהיתה אבל מסתדרים.

צועדים לאט כי הברך עדיין לא מתפקדת כמו שצריך ופתאום רון-עמי אומר "אויייששש……. " ואני כבר מדמיינת אותי סוחבת אותו על הגב מרוב שכואבת לו הברך. "מה קרה?" אני שואלת בבהלה…. "הלכה הטבעת " הוא אומר לי ומושיט את היד להראות לי שנפלה לו הטבעת.

זו הטבעת…


אם אתם זוכרים את סיפור הטבעת באחד הפוסטים הראשונים שכתבתי כאן, אז הטבעת הזו היא בעצם טבעת הנישואין שמעולם לא היתה לרון-עמי וטבעת המשפחה שהוא עשה לי ולילדים.
ראיתי אותו מחוויר כמו סיד…. שתקנו… לא ידענו מה להגיד.
החלטתי שאני חוזרת את כל הדרך לחפש אותה. מכוון שצעדו על המסלול עוד אנשים חששתי שמישהו ימצא אותה ויקח אותה ובקצב ההליכה האיטי של רון-עמי – עוד נפספס ונחמיץ כי הזמן משחק תפקיד.
אמרתי לו שאני חוזרת לנקודת ההתחלה. שישאר היכן שהוא, אני אחזור.
לא חיכיתי לתגובה, הסתובבתי והלכתי את הדרך חזרה למו.
העניים היו נעוצות באדמה, במסלול שהלכנו, כמו גשש בלש.
את כל מי שחלף על פני שאלתי אולי הוא מצא טבעת. כולם הביעו הזדהות עמוקה על אובדנה. צידה האחד של הדרך הוא תהום עמוקה. חששתי שאולי מבלי להרגיש מישהו בעט בטבעת וזהו… ביי לטבעת.
הגעתי לנקודת התצפית הראשונה, היכן שעטפנו את עצמנו במעילי הגשם… וכמו בסיפורים ובאגדות – הבריקה לה בקצה המעקה, ממש ס"מ ספורים מהתהום, הטבעת…. הרגשתי שכבשתי את האוורסט.
הייתי כל כך מאושרת שמצאתי אותה!!!
חזרתי שוב את כל הדרך עד למגדלור שרון-עמי כבר הגיע אליו. תכננתי לעבוד עליו אבל לא יכולתי להסיר מעלי את החיוך המאושר והוא מיד הבין.


ותמונות מהדרך למגדלור –

פנורמה מהמגדלור לעבר האוקינוס
המגדלור

יום קודם שעזבנו את דונידין דיברתי עם גלית אינדיג, חברתי היקרה שמטיילת אף היא כאן. אמרתי לה שהיום זו ההזדמנות האחרונה שלנו להפגש כאן בניוזילנד. הם בדרכם לדונידין דרך הקטלינז ואנחנו בדרכנו לקטלינז, אז סיכמנו שנשוחח במהלך היום ונראה היכן כל אחד מאתנו.
שלחתי לה הודעה והתברר כי הם במרחק של כחצי שעה מאתנו. אמרתי לה שנחכה להם במגרש החניה עד שיגיעו.
את השעתיים הבאות העברנו במפגש מרגש עם גלית, יששכר וארבעת ילדיהם המקסימים – שי, אופיר, אביב וצור הקטן שנוסעים כמונו אבל ב-מו של 6 נפשות.
אני ממש מעריצה אותכם גלית…. אין סיכוי שהייתי עושה כזה דבר עם החברה שלי כשהיו צעירים.
העברנו חוויות, צחקנו קצת על הפולנים, שתינו קפה ותה כמו באירוח פולני טוב והיה ממש נעים.אין לי מושג מדוע לא הם ולא אנחנו צילמנו ואפילו לא תמונה אחת!!!


נפרדנו והמשכנו לעבר נקודת הלינה שלנו עם עצירות קלות בדרך לנקודות תצפית נוספות.מגיעים בגשם זלעפות לאתר הלינה. ארוחת ערב קלה והופ… מתחת לשמיכות.

McLean Falls Holiday Park & Motels, 29 Rewcastle Rd, Chaslands. Ph (03) 415 8668. http://www.catalinsnz.com

לילה טוב.

יום שישי 14.2.14


מתעוררים מוקדם. מו נוזלת מכל הכיוונים… מהחלון ועכשיו הצטרפה נזילה בדלת הכניסה. קור שפשוט אין חשק לצאת מהמיטה.   אנחנו סופרים כבר 48 שעות שהגשם לא פסק לרגע. השמיים אפורים והמצב רוח על הפנים. אומרים שהאזור כל כך יפה כשיש שמש ותחושת ההחמצה לא עוזבת אותי. אבל אין ברירה… מניעים את מו וזזים.

רק זזים וכבר נתקלים בתמונה הבאה שמרתקת את רון-עמי כמו מגנט ונפתח דיון על מה זה, ולמה זה ומה זה מזכיר וכו' וכו…

מזל שמטרים ספורים משם עומד בית עם משהו דומה… סוג של מנגל?

התחנה הבאה היא Curio Bay.
ב-Curio Bay מספר חופים. היינו בשני צידיו. בצידו האחד פשוט טיילנו להנאתנו בחוף. קבוצת דולפינים בילתה ממש קרוב לחוף הרחצה והיו חברה צעירים שנכנסו למים הקפואים ושיחקו עם הדולפינים. הם מעיזים להתקרב (אבל לא ניתן לגעת בהם) ויש איזשהו משחק בינם לבין המתרחצים. אם מופיעים מתרחצים בנקודה אחרת בחוף – הם מיד שוחים לעברם.

שפע של אצות בשפע צבעים צורות וגדלים.

צידו השני של המפרץ הוא שדה מאובנים שאומרים שהוא מתקופת היורה ונחשף בין הסלעים ובשעת השפל. ניתן לראות את צורות העצים שהשתמרו לאחר זרימת לבה עליהם.  אומרים שגם הפינגוונים צהובי העין מגיעים לכאן בשעות אחה"צ אבל המשכנו בדרכנו.

כך נראה הכל מלמעלה
כך נראה הכל מלמעלה
בתמונה זו ובבאות אחריה ניתן להבחין בגזעים.
כאן היה פעם יער (קטעי הגזעים שנשתמרו בלבה)

רגע לפני שאנחנו עוזבים אני מצלמת 3 תמונות שממחישות את גודלנ של אצת השור – Bull Kelp שאנחנו נתקלים בה לאורך הדרך.

התחנה אחריה – Slop Point.
בדרך אליה…

ודור שואל כל הזמן אם יש רק פרות וכבשים… אז מצאנו גם פרה נמוכה לשם שינוי…
וגשם וגשם וגשם, וגשם וגשם וגשם, וגשם וגשם וגשם… וזה לא נגמר…

סלופ פוינט היא הנקודה הדרומית ביותר של האי הדרומי (האי סטיוארט יותר דרומי אבל אני מתייחסת לאי הדרומי) מגיעים למגרש חניה ויש צורך לצעוד כ-20 דקות לעבר צוק סחוף רוחות. המעבר הוא באדמה חקלאית שעמוסה בכבשים וצריך פשוט למצוא נתיב שבו לא נדרוך חלילה בערמות החרא….

צריך לחצות שדה ענק שהכבשים הן בעלות הבית שלו…
ולהזהר מצפיפות המכשולים שהיה צריך לעבור בה… בדיוק בשביל רון-עמי (-:

הבטחתי תמונות מהעצים המתכופפים והערומים כתוצאה מהרוחות הסוחפות.

הגשם מייאש… אבל עוצרים בעוד נקודה וואיפאפה פוינט – Wiapapa Point.
המגדלור של וואיפאפה פוינט נבנה ב-1884 לאחר אסון שבו נספו 131 נוסעי ספינה שהתקרבה לחוף.

המגדלור והשלט לזכר נוסעי הספינה.
החוף
מרחוק זה נראה כמו עוד סלע
וכשמתקרבים זה קצת זז
ומתקרבים ממש… וכלום לא שכנע אותו לפקוח עין או לקום לכבודנו…
רגע.. אם כבר עצרנו יש סיכוי לשלח/קבל?
וברגע האחרון לפני שעזבנו… תבחינו כי ממש בקו המים הגיע כלב ים נוסף שמהר הבין שאנחנו על החוף וחזר למים. סירב לצאת…

די, הגשם שיגע אותנו. אנחנו מחליטים להכנס למו ולנסוע ישירות לאינברקרגיל.

Invercargill Top 10 Holiday Park, 77 Mclvor Road. Ph (03) 215 9032. www. Invercargilltop10.co.nz

יום שבת 15.2.14


אינברקרגיל –

הגשם פסק?
איזה פסק….הפך להיות גשם אנגלי. דקיק ומעצבן.
מרשים לעצמנו "עצלנות של בוקר" ואחרי ארוחת הצהריים נוסעים לבלאף Bluff.
בלאף נמצאת דרומית לאינברקארגיל, משמשת עיר נמל גדולה ולתיירים – נקודת מעבר לאי סטיוארט. 2 דברים שניתן לראות במקום (לשקול האם שווה נסיעה…) – נקודת ציון שנקראת סטרלינג פוינט Stirling Point – שזהו עמוד עם שלטי כיוון המציינים מרחק וכיוון של ערים גדולות בעולם, ופסל ענק העשוי שרשראות ברזל גדולות של אמן ניוזילנדי ומתארות אגדה שעל פיה האי הדרומי כולו הוא סירת קאנו של האל מאואי והאי סטיוארט הוא העוגן שלה (הפסל מתאר כביכול שרשרת שנעלמת בתוך בים ופסל תואם של השרשרת עולה בחופי סטיוארט).

בלאף Bluff
הדרך ל-סטרלינג פוינט Stirling Point
סטרלינג פוינט
פסל השרשראות
ומרחוק – האי סטיוארט.

חזרנו לאתר החניה של מו והתיישבתי לעדכן את הבלוג.


אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: