רון-עמי, הכל בגללך!

רון-עמי, הכל בגללך!

רון-עמי, הכל בגללך!

רון-עמי, הכל בגללך!

דור: "אמא, אני רוצה כדורי שוקולד של ילדים"…
אני: לא מאמינה למשמע אוזני ושואלת – "מה אתה רוצה בן?"
דור: "כדורי שוקולד של ילדים, כאלה עם הסוכריות הצבעוניות"
אני: עוד יותר לא מאמינה למשמע אוזני ואומרת – "סליחה??????? מהיכן הבאת את הרעיון הזה?"
דור: "מתחשק לי"…
אני: "אצלנו בבית לא היו אף פעם כדורי שוקולד של ילדים… מי אוכל את הדבר הנוראי הזה? מהיכן הבאת את הרעיון?"
דור: "נכון, את תמיד עשית רק טרייפל עם כל מיני דברים… אני רוצה פשוט, של ילדים".

צודק הילד.
באמת שעשיתי רק דברים "מפונפנים"…
אין ברירה.
דור מבקש – דור יקבל.

אין מוצרים.
צריך ללכת למכולת (יוווו… כמה שנים לא השתמשתי במילה מכולת אבל זה מה שיש כאן כרגע לידי – מכולת)

בכניסה, ממש בכניסה למכולת – הדבר הזה (שבתמונה למעלה) – שבר אותי…
שבר את כל מנגנוני ההגנה שלי.
קניתי.
שמיניה.
"בלי נייר עטיפה מרדיד כסף?" – שאלתי את המוכר.
"בלי" ענה לי, "היום מייצרים כבר בלי".

בשלושה ביסים (כשמתחילים מהשוקולד והביסקויט בסוף!) – זה כבר נגמר.
ולא קרמבו אחד
ולא שניים
שלושה…. שלושה קרמובאיים…… (שמישהו ישמור עלי!)
ואז באו הדמעות…

אני שונאת,שונאת שונאת ועוד פעם שונאת – להיות בלי רון-עמי. פשוט שונאת!
אני כבר חודשיים וחצי פה ורון-עמי בורשה.
הדבר הזה למעלה – שבר אותי לגמרי…

נגבתי את הדמעות, הסתכלתי על הקרמבו ושאלתי את עצמי למה ריבונו של עולם החליטו לשווק את הקרמבו ללא רדיד הכסף.

נזכרתי באוסף "הזהבים" של אחותי (@Orna Assayag) ושלי.
"זהבים" היו רדידי נייר כסף צבעונים ומקושטים שהיו עוטפים איתם שוקולדים וגם את הקרמבו.
היינו מקלפות בעדינות את רדידי הכסף המקומטים, היינו משטחות בעדינות רבה עם כרית האצבעות או עם כפית, כך ש"הזהבים" היו מתיישרים ואז היינו שומרות אותו בתוך אלבום תמונות ישן שהיה בבית. כזה עם דפים שחורים (אהבנו את הניגוד שבין הדף השחור והצבעוניות של הזהבים).
בשלב מסויים אחותי העבירה את האוסף שלה לקופסת בונבונירות והחזיקה אותו ואת אוסף המפיות שלה – הרחק מהעין שלי כי תמיד חמדתי לה איזה "זהב" או שניים.
אין לי מושג לאן נעלם האלבום.
אחותי – יש סיכוי שזה בבוידם מעל השרותים בקומה למעלה?

הייתי חייבת למצוא סרטון שמספר לכם קצת על הקרמבו והזהבים…

נזכרתי שבספטמבר האחרון, רק לפני 3 חודשים, נסענו עם אדם קורן (@אדם קורן) ותומק ורונה לטיול בצפון פולין ומאחת החנויות קרצו לי הקרמבואים שבתמונות


שלא ישוויצו הפולנים. גם לנו היה כזה… גלידה חמה קראנו לזה בילדות.
הכרחתי את אדם לטעום. אני חושבת שהתמונה משקפת את טעמו של הקרמבו הפולני.

משימת כדורי השוקולד נותרה בעינה.
מילא כדורי שוקולד "פושטים", אבל ביקש גם עם סוכריות צבעוניות…

זה לא זרם לי…

וזו התוצאה….

ניסיתי גירסה של כדורי לוטוס,
גירסה של כדורי אוראו,
וכמובן כדורי שוקולד פושטים.

מחר אדווח על התוצאות.

רון-עמי – בוא כבררר!

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תגובה אחת

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: