אוסטאופורוזיס – חווית משתמש 😊

אוסטאופורוזיס – חווית משתמש 😊

אוסטאופורוזיס – חווית משתמש 😊

אוסטאופורוזיס – חווית משתמש 😊

אוסטאופורוזיס – חווית משתמש 😊

לא יעזור כלום…
השעון מתקתק, הגיל עושה את שלו והגוף מגיב בהתאם.
כשרותי סמרטוטי חברתי @Rut Nativ כתבה לי "אין לי בעיה להזדקן אבל הגוף לוקח את זה ממש קשה" – הבנתי שאני צריכה לכתוב פוסט 🤪

אני מאלה שמודעים לבריאות הגוף ומנסה לשמור עליו.
בגלל אותה מודעות, לא אחת אני יוזמת על עצמי בדיקות שונות.
לא היסטרי – אבל מה שניתן, אני משתדלת לעשות.

ב-2015 החלטתי לבדוק את נושא צפיפות העצם.
בסיום הבדיקה והמפגש עם האנדוקרינולוגית יצאתי עם הגדרה שאני סובלת מאוסטאופניה (החלשות של העצם. מקור השם ביוונית: אוסטאו – עצם, פניה – עוני. אוסטאופניה מתרחשת כאשר קצב יצירת העצם אינו מדביק את קצב תהליך הרס העצם). שלב מתקדם יותר של המחלה נקרא אוסטאופורוזיס.
לפני מספר חודשים התחדשתי בהגדרה חדשה.
עליתי דרגה ואני מוגדרת כמי שסובלת מאוסטאופורוזיס.

הפוסט הזה נכתב מחוויה אישית שלי, כדי לרכז את כל מה שלמדתי וקראתי. לתמצת לכם את עיקרי הפעולה וההמלצות שאספתי במהלך הדרך ולגרום למי שעוד לא בדקה את עצמה – ללכת להבדק.

קצת הסבר ביולוגי…
העצם, עד כמה שנדמה לנו שלא 😜 – היא רקמה חיה.
בניגוד למה שנוטים לחשוב, העצם היא איבר שנבנה ומתפרק כל הזמן.
מעבר לתפקדי העצם שאנחנו מכירים – תמיכה, הגנה ובסיס מכאני לתנועה, יש לה 2 תפקידים חשובים מאוד לקיום הגוף – האחד מקור של מח העצם שבו מתמיינים תאי הדם האדומים והשני – מאגר של מינרלים שונים ובעיקרם – הסידן.

לאורך כל חיינו מתקיימים תהליכי פירוק ובנייה של העצם. כמויות קטנות של עצם נהרסות ומוחלפות בעצם חדשה.
בנייתה העיקרית של מסת העצם מתרחשת בתקופת הילדות, ובעיקר בתקופת ההתבגרות.
אומרים שבסביבות גיל 25 מגיעה העצם לכמות מירבית, בין הגילאים 25-40 קצב פירוק העצם וקצב בנייתה שווים ואחרי גיל 40, בעיקר אחרי הפסקת המחזור אצל נשים – קצב פירוק העצם גבוהה מקצב יצירתה, ועל כן קיימת ירידה הדרגתית ומתמשכת בכמות העצם.

העצם בנויה משלושה סוגי תאים:
תא עצם צעיר\בונה, אוסטאובלסט (Osteoblast) – תא העצם הצעיר בונה מסביבו רשת צפופה של סיבים העשויים מחלבון הנקרא קולגן שבשילוב עם חומרים אנאורגניים כגון סידן מגנזיום וזרחן הוא מתקשה והופך לעצם.
תא עצם בוגר, אוסטאוציסט (Osteocyte)- תא עצם בוגר. קשור לתהליכי בקרה על העצם. יכול למעשה לדאוג רק לסביבתו, כלומר – אם יש בקרבתו סדקים/שברים הוא מפריש חומרים שמסוגלים לתקן את הנזק באמצעות בניה ופירוק של העצם בסביבת הסדק/שבר.
תא עצם הורס – נקרא אוסטאוקלסט (Osteoclast). האוסטאוקלסט הוא תא ממשפחת המונוציטים – חלק ממערכת החיסון שמפרק עצם בוגרת באמצעות יוני מימן ומפריש את תוצרי הפירוק, שהם בעיקר סידן, אל מחוץ למח העצם ומשם למחזור הדם. יש צורך בתא הורס שכזה מכיוון שהעצמות הם "מחסן" של מינרלים, במיוחד סידן, וכדי שתהיה המשכיות ושהסידן ימשיך להגיע לחלקי הגוף יש צורך בפעילות קבועה של בניה והריסה.

השינויים האלה שמתרחשים בעצם באים לידי ביטוי במה שאנחנו מכנים – צפיפות העצם.
משמעותה של ירידה בצפיפות העצם היא שלמעשה החומרים האנאורגנים ובעיקרם הסידן שבעצם מתפרקים, חוזק העצם נחלש והסיכון לשברים גבוה יותר.

בריחת הסידן, דלדול העצם, נקרא אוסטאופורוזיס Osteoporosis
זו למעשה מחלה שמתפתחת כתוצאה מהפרת האיזון בין תהליכי הפירוק לתהליכי הבנייה של העצם.
אוסטאופורוזיס הינו מצב כרוני. לכל החיים ולא ניתן לריפוי.
לכל היותר ניתן להאט את החמרתה של המחלה באמצעות תרופות ושינוי אורח החיים.
ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את נזקיה.

מימין – כך נראת עצם חולה באוסטאופורוזיס. משמאל – עצם בריאה.

מהם גורמי הסיכון לאוסטאופורוזיס? (מתוך אתר קופ"ח כללית)
• מין: נשים מצויות ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר גברים.
• גיל: מבוגרים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר צעירים. המצב שכיח יותר בנשים בגיל המעבר ובגברים בני 70 שנים ויותר. 
• מבנה גוף: בני אדם קטנים ורזים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר אנשים גבוהים בעלי מבנה גוף מלא.
• תורשה
•  עישון
•  הפסקת המחזור החודשי בגיל צעיר 
• הפרעות אכילה
• צריכה מופרזת של אלכוהול
• צריכה מוגברת של קפאין
• מחלות כרוניות שונות (ראו פירוט בקישור לכללית למעלה)
• שימוש ממושך בתרופות מסוימות (ראו פירוט בקישור לכללית למעלה)
• שכיבה ממושכת – למשל בעקבות מחלה
• שברים בעבר שלא נגרמו כתוצאה מטראומה
• חוסר בוויטמינים ובמינרלים ובעיקר חוסר בסידן וויטמין D

מהם התסמינים של אוסטאופורוזיס?
כמו שאמרה לי האנדוקרילוגית – "עד שלא קורה משהו – איש לא מרגיש בה"
זו "מחלה שקטה". אין לה תסמינים, סימנים גופניים או ממצאי מעבדה ייחודיים. היא הולכת ומתפתחת בהדרגה בלי שחשים בה משום שהיא אינה גורמת לכאבים כלשהם. נוסף על כך, התסמין העיקרי שלה – הנטייה ללקות בשברים – עלול שלא להתגלות במשך שנים רבות פשוט משום שהחולה במחלה לא סבל משברים כלשהם.
מסת העצם עלולה לקטון בעשרות אחוזים לפני שיופיעו שברים שיביאו לאבחון המחלה.

האם האוסטאופורוזיס פוגע בכל עצמות הגוף?
תאורטית – כן. בריחת הסידן יכולה להופיע כמעט בכל עצם בגוף.
מעשית – השברים שכיחים בעיקר בחוליות עמוד השדרה, בשורש כף היד ובצוואר הירך.
בחוליות עמוד השדרה יכולה המחלה לבוא לידי ביטוי לא רק בשברים אלא גם בעקמת, באובדן גובה, בהגבלות תנועה ובכאבים מתמשכים ולכן, בגיל המבוגר חשוב להיות במעקב של הרופא או של האחות אחרי הגובה והמשקל.
ההשלכות של שברים בעצם הירך  הן לרוב הקשות ביותר שכן הן מחייבות ניתוח, אשפוז ושיקום ממושך. יתר על כן, בשנתיים הראשונות לאחר השבר גדל הסיכון לתמותה.

כיצד מאבחנים אוסטאופרוזיס?
איבחון המחלה נעשה באמצעות בדיקת צפיפות עצם (DXA), או למי שרוצה לקרוא קצת יותר בעיון בדיקה לצפיפות העצם.
זוהי בדיקה שמומלץ לכל אישה לעשות אותה אחת לחמש שנים החל מגיל 65 שנים ולגברים – מגיל 70 שנים.
לנשים ולגברים שמצויים בסיכון מוגבר ללקות באוסטאופורוזיס מומלץ לעשות את הבדיקה הזאת לראשונה כבר בגיל 50.
זו בדיקה שאיננה פולשנית ונעשית באמצעות קרני רנטגן. קרני הרנטגן עוברות דרך העצמות ונקלטות במכשיר. כמות הקרניים שמצליחות לחדור דרך העצם תלויה בצפיפות המינרלים בעצם.
העצמות שנסרקות הן לרוב חוליות הגב ועצם הירך. במקרים מורכבים יותר נדרש צילום גם של שורש כף היד והקרסול. 
יש לציין שעוצמת הקרינה שאליה נחשפים בבדיקה היא כעשירית מהעוצמה שאליה נחשפים בצילום חזה.
הבדיקה מתבצעת כאשר המטופל שוכב על מיטה ומכשיר הרנטגן סורק אותו.
הבדיקה נמשכת כ-10 דקות ואין כל מגע בין המכונה למטופל.

********************

את הבדיקה הראשונה ב-2015 ביצעתי בגלל עניין בריאותי שממנו סבלה אחותי.
יאמר לזכותה של אחותי שהיא היתה חלוצת הסיפור הזה והרבה הודות לה – הוגש לי הנושא על מגש של כסף.
אחותי נבדקה והתברר כי יש לה אוסטאופניה.
אמא כבר לא היתה בחיים ולא יכולנו לשאול האם ידוע על סיפור משפחתי אבל בזכות זה הצלחתי להבדק בגיל מוקדם יותר מהגיל המומלץ.

לפני מספר חודשים ביצעתי בדיקה חוזרת ויום למחרת היו התוצאות בידי.

יעז לקום זה שיגיד שאני לא חתיכה…. (חתיכת עצמות מתפרקות 😂)

התוצאות מתורגמות בסופו של דבר לטבלה.

הבדיקה מפוענחת על ידי רדיולוג לתוצאות עמוד שידרה וירך ומדווחת ב-2 ערכים:
ציון T SCORE) T) – משווה בין צפיפות העצם הנמדדת לזו של נשים צעירות ובריאות.
ציון Z – משווה בין צפיפות העצם הנמדדת לממוצע הצפיפות שנמדד אצל נבדקים באותו הגיל, המין והמוצא.
לרוב מתייחסים למדד ה-T כקובע (מדד Z משמש בדרך כלל ככלי ביטוי לאנשים צעירים מגיל 50).
ציון שלילי (מינוס) בכל אחד מהממדים מעיד שצפיפות העצם שלך נמוכה מהממוצע. ככל שהציון נמוך יותר, כך עולה הסיכון לשברים בעתיד, בעיקר כאשר יש גורמי סיכון נוספים לשברים כמו בני משפחה שסבלו או שסובלים מאוסטאופורוזיס, עישון או טיפול בסטרואידים במשך יותר משלושה חודשים.

T ≥ -1.0 משקף מצב של צפיפות עצם תקינה.
-2.5 < T < -1.0 משקף מצב של אוסטאופניה (מיעוט עצם)
T ≤ -2.5 משקף מצב של אוסטאופורוזיס.

לא היה מנוס…
מהשוואת הטבלאות מ-2015 ו-2020 הבנתי שמצבי השתנה.
הייתי מוכרחה לחפש אנדוקרינולוג שמתמחה בטיפול באוסטאופרוזיס ולהבין בפני מה אני עומדת ומה עושים.
לרוב אני מתחילה ברופא קופ"ח. מקבלת חוות דעת ראשונה ואז מחליטה מה עושים הלאה.
פניתי לאחת שכזו.
רופאת המשפחה שלי התעקשה שהיא אשת מקצוע מעולה אבל לא היתה בנינו כימיה והבנה מהרגע הראשון.
פניתי לרופאה אנדוקרינולוגית באופן פרטי. נשאלתי שאלות רבות ובניהם על בעיות דומות במשפחה.

נשלחתי לבדיקות דם ושתן לפני ההחלטה מה עושים הלאה:
בדיקות דם שתכלולנה תפקודי כליה, רמת סידן, זרחן, אלבומין, פוספטזה בסיסית, ספירת דם, TSH ו-‏ 25-hydroxyvitamin D וכן איסוף שתן ל-24 שעות לצורך קביעת רמת הקראטנין, הקלציום והנתרן בשתן.

התשובות לבדיקות הדם והשתן היו כולן תקינות אבל עובדתית – צפיפות העצם ירדה ובעצת הרופאה החלטתי לקבל טיפול בעניין.

עצתי: לבקש מרופא המשפחה הפניה לבדיקת צפיפות העצם כבר בגיל 50. למצוא את הסיבות לעשות אותה ואם העניין לא יאושר ע"י קופת החולים – תמורת 194 ש"ח (כולל מע"מ), ניתן לבצע את הבדיקה הזו באופן פרטי ברשת מרפאות אסותא.

כיצד מטפלים באוסטאופרוזיס?
טיפול באוסטאופורוזיס כולל שינויים באורח החיים ולקיחת תרופות. 

לנשים בגיל המעבר ולנשים שנמצאות בסיכון לאוסטאופורוזיס מומלץ לעשות שינויים באורח החיים הכוללים התעמלות שבונה עצם, תזונה נכונה וצריכה מוגברת של סידן ושל ויטמין D מהמזון או מתוספי תזונה. התעמלות שבונה עצם היא כל פעילות שמעמיסה משקל על השלד. גם הליכה היא פעילות מצוינת למטרה הזאת. 

תזונה שמונעת דלדול עצם היא תזונה עשירה בסידן. למי שכבר אובחנה אצלו ירידה בצפיפות העצם מומלץ לצרוך גם תוספי מזון המכילים סידן ו-ויטמין D. ההמלצה לנשים מגיל 50 שנים ויותר ולגברים מגיל 70 שנים ויותר היא לצרוך מדי יום 1,200 מיליגרם סידן מהמזון או באמצעות תוספי תזונה.

החלק התרופתי בעניין – קצת יותר מורכב.
טיפול תרופתי בכדורים לבליעה לא התאים לי.
לאורך השנים ניסיתי אינספור כדורי סידן. שני מלחי הסידן העיקריים הנמצאים בשימוש קליני הם קלציום קרבונאט וקלציום ציטראט ושניהם גרמו לי להמון בעיות במערכת העיכול ולפיכך הפסקתי להשתמש בהם.
כעת לא נותרה ברירה – ונאלצתי לעשות משהו.

הוצע לי לקבל טיפול בתרופה שנקראת אקלסטה.

זהו טיפול הניתן בעירוי לוריד – פעם אחת בשנה.

הטיפולים הקיימים עד כה חייבו טיפול יומי או שבועי. ההיענות לטיפולים הקיימים היתה נמוכה באופן יחסי. כ-50% מהנשים הפסיקו את הטיפול לאחר שנה.
הטיפול החד שנתי החדש, מבטיח למעשה היענות רבה יותר של החולים לטיפול.
תוצאות המחקר מראות שאקלסטה מפחיתה את הסיכון לשברים בעמוד השדרה ב-70% לאחר שלוש שנים. הפחתה זו של הסיכון לשבר בעמוד השדרה היא גבוהה משמעותית מהנתונים שהיו ידועים עד כה בטיפולים הקיימים, שעמדו על 40-50% בלבד באמצעות ביספוספונטים במתן דרך הפה.

אז מה עושה האקלסטה?
אקלסטה היא תרופה ממשפחת הביספוספונטים, תרופות המונעות ספיגת עצם. למשפחה זו שייכות רוב התרופות הקיימות כיום לטיפול באוסטאופורוזיס.
החומר הפעיל באקלסטה נקרא חומצה זולנדרונית.
לחומצה זולנדרונית יכולת גבוהה להיקשר לעצם ולבלום את פעולות התאים מפרקי העצם ולהפחית בכך את נטיית העצמות להשבר. לחומצה הזולנדרונית יש אפיניות גבוהה (זיקה. מושג בכימיה המתאר את מידת החוזק שבה מולקולה אחת מתחברת למולקולה אחרת) ליצירת קשרים כימיים חזקים עם רקמות המכילות ריכוז גבוה של מינרלים, כמו העצמות שמכילות סידן.

למי היא מתאימה?
הטיפול בתרופה מתאים בעיקרו לאנשים עם אי סבילות בדרכי העיכול לתרופות מעכבות פירוק העצם, לאנשים עם תופעות לואי במערכת העיכול.

כיצד ניתנת התרופה?
התרופה ניתנת באינפוזיה לווריד פעם בשנה במינון של 5 מיליגרם.

יתרונותיה וחסרונותיה:
יתרונות:
– יעילות ידועה ומוכחת בהפחתת שברי עמוד שדרה, שברי ירך ושברים בעמוד השדרה ומחוצה לו.
– נוח ללקיחה.
– היענות ברורה וטובה של המטופלים.
חסרונות:
– תופעות המאפיינות שפעת בימים הראשונים, במיוחד לאחר מתן הטיפול בפעם הראשונה.
– פגיעה בתפקודי כליה, במיוחד במצבים של הזרקה מהירה (על כן יש להרבות בשתיה לפני ההזרקה ובמהלכה. יש להקפיד על קצב ההזרקה).
אוסטיאונקרוזיס של הלסת – נמק של עצם הלסת. מצב בו נוצרת פגיעה ביכולת כלי הדם להזין את רקמת העצם. זוהי תופעה נדירה המופיעה אצל חולים הנוטלים את הטיפול ומתרחשת בעקבות פעולות כירורגיות בחניכיים או ניתוחי סינוסים. (התופעה שכיחה יותר בקרב מטופלים אונקולוגים המקבלים ביספוספונאטים במינון מצטבר גבוה. אם עברת השתלת שיניים אין לקבל זריקת אקלסטה אלא אם חלפו 9 חודשים ממועד ההשתלה. מומלץ לעבור בדיקה מקיפה אצל רופא השיניים לפני תחילת הטיפול באקלסטה).

הומלץ לי כי לפני קבלת העירוי אבצע 2 בדיקות נוספות – בדיקות דם – שמלמדות על סמני שחלוף העצם. כלומר מלמדות על תהליכי ספיגת או בניית העצם והן נקראות:
1. N-Propeptide ‏(Procollagen I PINP) כסמן לבניית העצם, או בקיצור P1NP. כאשר פירוק העצם מוגבר P1NP יעלה בתגובה.
2. ו-I Collagen ‏(C-Telopeptide of type CTX) כסמן לספיגת העצם, או בקיצור CTX. ריכוז גבוה של CTX  מעיד על קצב פירוק מואץ של רקמות עצם.

סמני שחלוף העצם הם למעשה מרקרים (סמנים) חלבוניים שמקורם מתוצרי פירוק העצם והם מסווגים בהתאם לתהליך המטבולי שהם מייצרים – ספיגת או בניית העצם. הסמנים של ספיגת העצם הם תוצרים של פירוק קולגן או/ו אנזימים הייחודיים לתאים מפרקי-העצם, האוסטאוקלסטים. הסמנים של בניית העצם הם חומרי ייצור קולגן או חלבונים הקשורים לתאים בוני-העצם, האוסטאובלסטים.

נכון לשנת 2021 – הבדיקה איננה כלולה בסל הבריאות ושילמתי תמורת ביצוע הבדיקות 293 ש"ח.
כאן תוכלו ללמוד על הבדיקות, היכן מבוצעת הבדיקה ומתי.
הבנתי את חשיבותן של הבדיקות והלכתי לבצע אותן.
הערכים שהתקבלו ישמשו כפרמטר להשוואה ליעילות הטיפול באקלסטה, לקראת העירוי הבא בעוד שנה.


חופשה טיפולית:
חופשה טיפולית היא נושא שנכנס לאחרונה לשגרת הטיפול באוסטיאופורוזיס ופירושו – ההפוגה בטיפול במחלה.
מעטות הן המחלות הכרוניות שבהן ניתן לשקול להפסיק טיפול לאחר תקופת טיפול מסוימת, משום שלרוב האפקט המיטיב של התרופה נעלם תוך תקופה קצרה מהפסקת הטיפול. האוסטאופורוזיס, חרף היותה מחלה כרונית, היא שונה, כיוון שאבני היסוד בטיפול בה הן תרופות מקבוצת הביספוספונטים (כמו האקלסטה) המיוחדות בכך שזמן השפעתן ארוך יותר מזמן נטילתן.
יש לשקול חופשה טיפולית בכל מטופל המקבל ביספוספונטים יותר משלוש שנים, על סמך התועלת הצפויה מהמשך הטיפול לעומת הסיכון שבו. עם זאת, יש לזכור כי חופשה טיפולית היא זמנית בלבד, ואת הצורך בחידוש טיפול יש להעריך על פי מצבו הקליני של החולה ועל פי בדיקת צפיפות עצם ובדיקת מרקרים בתקופות קבועות. כאשר צריך לחדש את הטיפול התרופתי, יש להחליט פרטנית איזה טיפול מתאים לכל חולה ולהתחשב בסיכון לשבר, בדרך לקיחת התרופה, בהעדפות החולה ובתופעות הלוואי הצפויות. (ויקירפואה)….. אז יכול להיות שאחרי טיפול שניים או שלוש – אצא לחופשה טיפולית.

********************

לאחותי בוצעה גם בדיקת FRAX.
בדיקת FRAX – היא כלי להערכת הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי.
כלי זה מבוסס על מודל אישי של החולה הכולל גורמי סיכון שלו לשבר אוסטיאופורוטי כמו מין, גובה, משקל, שבר קודם או ספור משפחתי של שבר בירך. מחלות כמו ראומטואיד ארטריטיס, טיפול בסטרואידים וצפיפות עצם שלא בצוואר הירך. על ידי בחירת אוכלוסיית ייחוס מתאימה המודל מחשב את סיכון המטופל לשבר אוסטיאופורוטי בכלל או בצוואר הירך ב-10 השנים הקרובות.
הבדיקה בארץ איננה נפוצה כי אין מאגר נתונים גדול של ישראלים, שאליהם ניתן להשוות את התוצאות, מאחר ואוכלוסיית הייחוס צריכה להיות אוכלוסיה שתואמת אזור ואורח חיים.

********************

קיבלתי מיטה ביחידה לאשפוז יום. השתרעתי עליה בנחת וקיבלתי 10 דקות של הסבר מהרופאה האחראית
על מה אני עומדת לקבל ועל תופעות הלואי שלה.
חוברתי לאינפוזיה. 30 דקות לעירוי התמיסה מהבקבוק, 15 דקות נוספות לשטיפה, ניתוק מהעירוי
והמתנה של 30 דקות נוספות לראות שאני מרגישה טוב – והלכתי הביתה.

את העירוי קיבלתי בשעות הצהריים.
בשעה 03:00 לפנות בוקר התעוררתי עם הרגשת בחילה נוראית, צמרמורות וקור שאפילו 2 שמיכות וסדין חשמלי לא עזרו לי. רון-עמי הגיש לי אקמול ובמשך 48 השעות הבאות ישנתי כמעט ללא הפסקה כשבין התעוררות אחת לשניה – אקמול ושתיה בלבד.
הרגשתי רע מאוד, הרגשה של שפעת קשה, כאבי עצמות – ובעיקר כאבים בלסת. כאב ראש נוראי אבל ללא חום.
קיללתי את הרגע שהחלטתי לקחת את האקלסטה אבל הרציונל עבד וזכרתי את מה שקראתי ואת מה שהסבירה לי הרופאה לפני העירוי – זו אכן אחת מתופעות הלואי אבל תוך 24-72 שעות זה חולף.
וזה אכן חלף אם כי נשארתי עם כאבי ראש במשך שבוע ימים.

ההגיון עבד לאורך כל השבוע שהרגשתי רע. אני מבינה שאין מנוס ואני חייבת לעצור את המחלה עד כמה שניתן.
לא שוכחת לרגע את אמא של רון-עמי ששברה את חוליות הגב כתוצאה מאוסטאופורוזיס… זה נורא.

********************

תוספת קטנה לפני סיום:

ויטמין D 
לויטמין D יש תפקיד חשוב במשק המינרלים בגוף. הוא מייעל את ספיגת הסידן והזרחן במעי ומשפיע על בריאות השלד והשרירים. הוא מרכיב חיוני וחשוב בטיפול באוסטיאופורוזיס ויש לקחת ממנו כחלק מהטיפול במחלה.
ויטמין D משתתף בתהליך ייצורם של חלבונים המגבירים את היעילות של ספיגת סידן וזרחן והוא מתקבל בגוף על ידי ייצור פנימי (Endogenous) בעור ומספיגה ממזון או מתוספי מזון.
כ- 40-50% מהוויטמין בדם נוצרים בעור ו- 30 דקות של חשיפה לשמש בצהריים מייצרות ויטמין D במהירות.
מודעות רבה לנזקים הבריאותיים של קרינת השמש גורמים לרבים להימנע מחשיפה לשמש ולהשתמש באמצעי הגנה נגד קרינת השמש ועל כן למרבית האנשים כיום רמות נמוכות של ויטמין D.
בישראל מקובל לקחת כ-1000 יחידות וטימין D ליום.
בפולין אנחנו לוקחים לאורך החודשים ספטמבר-מאי 2000 יחידות ליום.
יכולה לשתף אותכם שערכי ויטמין D שלי ב-2015 היו מאוד מאוד נמוכים וגם אחרי 5 שנים של שימוש בויטמין D – הדרך עוד ארוכה.

וזהו חברים, קצת חפרתי אבל אני משוכנעת בחישבותו של הפוסט והבנת הנושא ומקווה שתפיקו ממנו את המיטב. ותזכרו –

זיהוי מוקדם של דלדול העצם מאפשר להתחיל בטיפול שעוצר את התהליך או לפחות מאט אותו.

רק בריאות!

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: