חוף פלמחים

יש באמתחתי כל כך הרבה פוסטים לכתיבה ולא תמיד יש בי את החשק, את מצב הרוח והאנרגיות לכתיבה.
לפעמים עובר זמן עד שאני משחררת פוסט כי לא נראה לי שזה הזמן או המקום הנכון לעשות את זה.

עכשיו, לאור "שומר חומות", שלצערי הרב שובר כל סוג של חומה וכל סוג של אבן החלטתי לשחרר פוסט שכתבתי בדצמבר כשביום שמשי הלכנו רון-עמי ואני אל הים, קצת להרגע, קצת לנוח בטבע שעדיין לא הצלחנו להשמיד ולקוות וליחל לימים טובים יותר.

גדלתי על שפת ימה של העיר אשדוד.
היה זה לפני יותר מ-50 שנה.
הייתי ילדה חולנית מאוד. דלקות ריאה אחת אחרי השניה, בלי רחמים.
נותרה לי צלקת בריאה ואבא קיבל המלצה שאור ה-UV בשעות הבוקר המוקדמות יועיל לי מאוד.
לא היה מנוס… בבוקר קיץ או חורף, בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, לפני העבודה ובית הספר היה אבא מעיר אותי ועם חולצה קצרה דקה היינו יורדים לשפת הים להליכה/ריצה קלה של חצי שעה, לספוג את קרינת השמש. זוכרת גם את ריצות הבוקר בשבתות, בשנים מאוחרות יותר, שהיו עושים עם דידי, המורה לספורט כחלק מאימוני נבחרת בית הספר באתלטיקה.

הכל היה אז אחרת – קסום, בתולי, נקי.
בחורפים הפסולת שנפלטה מהים, יחד עם קו הזפת (הייתי דורכת בכוונה על הזפת כדי שאקבל רשות להתעסק עם הבנזין להוריד אותו מכפות הרגליים… אהבתי את הריח) היו גורמים לנו להאריך את השהות כי נברנו באוצרות שהים פלט. כשהיינו מגיעים למבצר אשדוד, שהיום נקרא המצודה, היה זה עבורי, יחד עם הסיפורים של אבא, כמו מכונת זמן שהחזירה אותנו אחורנית.

(המצודה באשדוד היתה מוזנחת מאוד שנים רבות ושמחתי לקרוא כי עברה מתיחת פנים, אם כי יש הטוענים שעבודות השימור והשיפוץ שינו את המקום ללא הכר. המצודה באשדוד ממעוף ציפור. צילם בועז רענן)

ביקרתי לא מעט בחופי אשדוד בשנים האחרונות והרגשתי זרה.
לא נשאר מתחושת הטבע הבתולי.

כמה הופתעתי שבפלמחים הרגשתי אחרת.
פלמחים – רצועת חוף קסומה, בסמוך לראשון לציון.
אני חושבת שזהו אחד החופים המיוחדים ברצועת החוף הדרומית של ישראל.
ב-16 השנים האחרונות התחוללה סאגה כואבת על עתידו של החוף. בינואר 2020 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון שדחה את הקמת כפר נופש שתוכנן ואישר את הפיכתו של חוף פלמחים לגן לאומי.

ארבעה אלמנטים ייחודיים ניתן לפגוש ברצועת חוף זו:

רכס כורכר המהווה בית גידול למגוון מינים נדירים של צמחים ובעלי חיים מסוגים שונים לרבות צבי ים (עבורם הוא מהווה אזור הטלה).
טבלת גידוד

טבלת גידוד הוא מונח המתאר משטח סלעי, באזור שמושפע מתהליכי גאות ושפל, וגלי הים כרסמו בסלע עד לגובה פני הים. המונח גידוד הוא מונח בגאולוגיה שמתאר בליה מכנית החלה על סלעים וגורמת להתפוררות שלהם. לתהליך הבליה המכנית הזו אחראים מים, רוח וקרחונים המלטשים את הסלע בעזרת שברי סלע הנישאים עימם.

חוף מגודד הוא דבר נדיר בעולם ומדינת ישראל זכתה בכמה חופים שכאלה.
טבלאות הגידוד עשירות מאוד בחי וצומח ימי ועל פניהם ניתן להבחין בפעילות ערה של עופות ים.

הודעתי לרון-עמי שאנחנו נוסעים ליום כיף בחוף דור שהוא אחד החופים בישראל שעשיר בטבלאות גידוד… אז מבטיחה להרחיב על כך בביקור בחוף דור.

חוף ים נהדר עם שקיעות מדהימות
שרידיה של עיר הנמל העתיקה יבנה-ים. אלו שרידי העיר מהתקופה הכנענית התיכונה, מוקפים סוללה אדירה שנבנתה בתקופת הברונזה התיכונה. בחצי האי הבולט לתוך הים ישנם שרידים מתקופת בית ראשון והתקופה הפרסית, ההליניסטית, הרומית והצלבנית.

יבנה-ים היתה עיר הנמל החשובה ביותר באזור שמדרום לנמל יפו. היא הוקמה בתקופת הברונזה, לפני כ-5,000 שנה, והפסיקה לפעול בימי הביניים.

במקום נחנך שביל שמתחיל בקצה הדרומי של חניית חוף פלמחים (חוף בתשלום), הוא קליל ואורכו כחצי שעה. במהלכו צועדים על מצוק הכורכר, משקיפים אל רצועת החוף ומגיעים לאתר הארכיאולוגי יבנה -ים (לא צעדנו לשם הפעם).

טיילנו ושכשכנו רגליים במים הקרים
ויכולנו לבהות בדייגים שעות
לא משנה בן כמה אתה – כנראה שיש משהו משכר בדייג
אפילו פקניק קטן עשינו לעצמנו…
מי שלא דרך על אולווה (Ulva spp) מימיו – הפסיד…
אצה ירוקית זו בתנאים אחרים הופכת להיות בעלת 10 סיבות לעוף עליה.
את האמת – ממש לא נעים להחליק בגללה…
נברנו בצדפים, לפחות שעתיים….

זה הרגל מבית כמו שאומרים…
הייתי יורדת לשפת הים, מתיישבת על ערמת צדפים ונוברת בהם שעות.

אתם יודעים שצדפים נחשבים כמשהו מוגן ואסור לאסוף אותם?
ולמי שידע, שאלתם את עצמכם – למה?
צדפים וקונכיות הם שלד חיצוני של בעל חיים מת ושייך למערכת הרכיכות (חלזונות, צדפות וכו). הן מורכבות בעיקר מסידן פחמתי בתוספת כמות קטנה של חלבון שתורמים למערכת האקולוגית, למרות שהן שרידים של בעל חיים שמת. המינרלים שבצדפים מתפרקים וחוזרים לשימוש הצמחים ובע"ח שבים. הם תורמים לאיזון החומציות במים ולספיחת פחמן. הם "מרפדים את החוף" ומונעים סחף של חול ובעלי חיים ימיים מוצאים בהם בית ומחסה. הם מהווים מקום מסתור לדגים, ספוגים קודחים בקונכיות ומשתכנים בהן, תמנונים מסתתרים בהן  וגם תולעים בונות עליהן את ביתן. סרטני נזיר למשל, משתמשים בקונכיות כמגן לבטנם הרכה וסוחבים אותן ממקום למקום. (מתוך אנשי הים התיכון)

הסבלנות בנבירה משתלמת… מה מצאתי?
לקחתי את חלקם הביתה, לצלם ואחרי שצילמתי – החזרתי הכל לשפת הים. באמת!

צדפת מסרק, עצם שלד של דיונון, בוצית מגוונת, בלוטי ים, נעמית, חלזון השן, ליביה, טבורית, סטרומבוס (חלזון), סירה קטומה, חד שן, צינורן בונה ועוד כאלה שאין סיכוי שאלמד לזהות מי הם ולזכור את שמם. אבל מבטיחה לכם לכל אחד – שם.

הסתובבנו כמה שעות בשפת הים והשיחה גלשה ללימודים ועל קורס באקולוגיה שלקחתי בלימודי באוניברסיטה. במסגרת הקורס נסענו ל-4 ימים של עבודת מחקר מעשית בחוף מעגן מיכאל.
המטרה של אחת הקבוצות היתה לבדוק השפעת הארה בשעות הלילה על התחפרות סרטן החולות במרחב מוגדר. סימנו שטח מסויים, ספרנו את מספר המחילות שהיו במקום, הארנו מרדת החשכה ועד אור ראשון, ספרנו את מספר המחילות, דגמנו את עומקם והשד יודע מה עוד… לא זוכרת.
זוכרת רק שהסכמתי לנושא שהוצע בגלל מיומניות החפירה שהיו לי…
כילדים, אבא לימד אותנו איך לחפור ולמצוא אותם.

הייתי מוכרחה לתת לרון-עמי שיעור.
(אני מודעת לכך שזה אסור ולא בסדר אבל מה לא עושים למען ההשכלה…)

חולון החוף או כפי שאנחנו מכירים סרטן החולות (Ocypode cursor)
סרטן זריז מאוד, חופר מערכת תעלות תת קרקעיות שמגיעות עד קו המים שמתחת לחול מאחר והוא זקוק ללחות קבועה על מנת לחיות. ניזון מסרטנים קטנים ומיצורים ימיים קטנים הנפלטים מהים. פעיל בקיץ בעיקר בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. באביב ובסתיו פעיל ביום ובחורף הוא כמעט ולא יוצא ממחילתו.

המלצה אחת נוספת אם אתם כבר מסיירים במקום – מוזיאון בית מרים. הייתי בו לפני הרבה שנים ואם אתם כבר במקום -שווה להשכיל עוד קצת.

מוזיאון הים ומלואו ע"ש מרים ליפשיץ פועל שנים רבות לחינוך לידיעת הארץ ולאהבתה, להוראת והנחלת המורשת המקומית והלאומית. הביקור בו מעניק חוויה מעוררת סקרנות ומעשירה, במטרה לשמר ולשפר את איכות חיינו בהווה ובעתיד.
שפע הממצאים הארכאולוגיים שופכים אור על התיישבות אוכלוסיות שונות באזור ומציגים את יחסי הגומלין בין האדם לים ומעורבותו בסביבה הימית מימי קדם ועד ימינו.
המוזיאון שם לעצמו מטרה להיות מרכז מוביל בתחום הארכיאולוגיה והאקולוגיה הימית ולהעניק מרחב חוויתי מלמד, אשר חושף את מבקריו לחשיבות הסביבה הימית וההגנה עליה (מתוך אתר מוזיאון הים ומלואו)

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...