ברנו | Brno

ברנו | Brno

ברנו | Brno

ברנו | Brno

ברנו | Brno

ברנו, העיר השניה בגודלה בצ'כיה. בירת חבל מוראביה.
עיר שהוקמה במאה ה-13 על נתיב מסחר בין הנהרות סביטבה (Svitava) וסוורטקה (Svratka). הפכה למרכז תעשייתי בימי שלטון בית הבסבורג (היה אחד מבתי המלוכה החשובים באירופה) ובמהלך מלחמת שלושים השנה (1618-1648) היתה העיר היחידה שהצליחה לעמוד בפני המצור השבדי – מה שאיפשר לצבא האוסטרו-הונגרי להתאושש.
נפרדנו מדובי וגילית בתחנת הרכבת וצעדנו לעבר הדירה שהזמנו ערב קודם. כמו תמיד בחרנו בדירה במרכז העיר ומיכוון שהשעה היתה מוקדמת (קבלת הדירה רק ב-14:00) החלטנו להגיע למקום, להשאיר את התרמילים ולצאת לשוטט בעיר.
הדירה שהזמנו נמצאת כאן.
בכניסה לבניין גילינו על הרצפה את השלט שבתמונה.
חיפוש באינטרנט גילה לנו כי בברנו התקיים לפני מספר שנים פרוייקט תיעוד ההיסטוריה של העיר ואחד המסלולים הוא תיעוד ההיסטוריה היהודית. הפרוייקט הוא פרוייקט לטלפונים סלולרים וטבלטים בלבד. הוא איננו פעיל במחשב. הרעיון הוא לסרוק את ה-QR שעל המשולש וממנו יתקבל המידע על המקום בו אתה נמצא.

הפרוייקט כבר איננו פעיל. סריקת ה-QR לא הובילה אותנו לאתר כלשהו אבל המידע נגיש בטלפונים ניידים. מתברר כי הבניין נבנה ע"י Artur Eisler עבור Jakub Rosenberg שהיה סוחר טקסטיל. הבניין שופץ ב-2013 ובעליו פתחו בקומת המסד בית קפה ובחרו לקרוא למקום קפה פלצא'ק (Placzek) לזיכרה של משפחה יהודיה חשובה בעיר שכללה את הרב ברוך פלאצ'ק, בנו אלפרד שהיה בעל מפעל טקסטיל משגשג ובנו גיאורג שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי שעבודתו המדעית דירגה אותו בין גדולי החוקרים בתקופה. הרעיון הוא שבית הקפה איננו מציין רק משפחה יהודיה אחת ממאות המשפחות האבודות בברנו אלא מסמל חיפוש הדרגתי של ההיסטוריה הנשכחת של העיר.

תמונה מתוך אתר הבית של בית הקפה. משום מה לא אני ולא רון-עמי צילמנו את המקום. בעליו של בית הקפה הוא גם בעליו של הבניין שדירות בו מושכרות לטווח קצר.

קיבל את פנינו מלצר בית הקפה שאמר שאין כל בעיה שנקבל את הדירה כבר עתה. היינו מרוצים מאוד, שילמנו את התשלום בעבור לינה ללילה אחד כי מראש החלטנו שלא מתחייבים לכלום. נקום בכל בוקר ונחליט.
יצאנו מהמסעדה, נכנסו לדלת סמוכה ואז אומר לנו המלצר – "הדירה בקומה חמישית". אני מסתובבת סביבי לחפש מעלית ומבינה שנפלנו בפח… 😳

121 מדרגות, תלולות, לא תיקניות וספירליות באופן שגורם כאב ראש…. (צולם כשהגענו לפיסגה)

אני מסתכלת על רון-עמי, הוא עלי … עולים או לא?
עולים.
התיקים כבדים. אחרי 11 ימים אנחנו קצת עייפים…
לאט, עם עצירות מגיעים לפיסגה.

החדר סביר בהחלט, היונים והעורבנים מעופפים בחלונות ואנחנו מחליטים שזה לא נורא פעמיים ביום לעלות ולרדת 121 מדרגות… ספורט.

"תגיד" אני שואלת את רון-עמי, "ברשימת המתקנים באתר Booking לא היה כתוב אם יש או אין מעלית?"
"האמת היא שאני חושב שלא בדקתי. הייתי עייף אתמול כשבצעתי את ההזמנה" הוא עונה לי.

מניחים את התרמילים ויוצאים לשוטט בעיר.

ארוחת צהריים מצויינת ופשוטה. כמה התגעגעתי לאורז… אורז… כמה פשוט…
ובדרכנו חזרה לדירה, עם חושך, ראיתי אותם… ברגע הראשון זה היה נראה כאילו הן אמיתיות ומטיילות על קיר הבניין.

אני מניחה שאצל כל מי מכם שחי בזוגיות, אז אחרי כל כך הרבה שנים יש מה שאני מכנה – "כללי משחק" 😜.
אחד הכללים אצלנו הוא שאני תמיד ראשונה במקלחת. אני מתרחצת במים רותחים ורון-עמי במים פושרים עד קרים.
אף פעם לא היו תלונות מצידו שגמרתי לו את המים החמים בדוד… זוגיות או לא?
הבוקר לא יכולתי לפקוח עין. לא עצמתי עין כל הלילה… הרגשתי כמו בהפלגה. המזרון היה רך מאוד, כמו מזרון מים וכל תנועה של רון-עמי – הרגשתי.
כמספר הפעמים שניסה להעיר אותי – נרדמתי בחזרה.
לבסוף החליט להפר את הכלל (נמאס לו… ברור!) ונכנס למקלחת.
ברגע ששמעתי את המים – כל חושי נדרכו והתעוררתי.
ללא מקלחת הגונה בבוקר – עדיף שלא תהיו בקירבתי.
"רק חסר לו שיגמור לי את המים" סיננתי לעצמי. ואל תגידו לי בית מלון, דירות תיירים, יש תמיד מים… כי כבר למדנו שלא תמיד זה ככה.
כששמעתי אותו סוגר את ברז המים – כבר התייצבתי במקלחת מוכנה להכנס.
זה לקח 3 דקות, לא יותר, ונגמרו המים החמים. נגמרו לחלוטין, בבת אחת… לא פושרים שיכולתי להבין את הרמז… מים קרים בבת אחת ואני עם סבון על הראש…
שאתאר לכם מה היה?לא כדאי לכם…

תוך 1/4 שעה היינו מחוץ לבית הדירות הזה ברחוב, מתלבטים מה עושים. להשאר במלון הזה ולברר מה הבעיה – לא הסכמתי בשום פנים ואופן.
רצינו להשאר בברנו. יום קודם בשיטוט אחה"צ ביקרנו במרכז מידע, השכלנו מה יש לעשות בעיר והחלטנו להשאר גם במחיר של 121 מדרגות בכל פעם… אבל מבחינתי, גם מזרון וגם מים שנגמרו -חצינו את הקו האדום.

נכנסנו לבית קפה סמוך לחפש להיכן עוברים דירה.
ועברנו לכאן.

אני חושבת שעלי להמציא מדד משלנו לדרוג הדירות. הפרמטר החשוב ביותר בעיני הוא הנקיון. אני מאוד מאוד מאוד (ורון-עמי אומר תוסיפי עוד אחד…) ביקורתית בעניין הזה. שרוטה, מה לעשות… אבל כחלק משינוי בחיי אני לומדת להתעלם/להבליג/לא להיות כל כך ביקורתית/לסבול בשקט כמו פולניה טובה…. מה שתבחרו.
מיכוון שאנחנו יוצאים בבוקר וחוזרים מאוחר בלילה הרבה פעמים אני מסתדרת עם העניין וזו היתה אחת הדירות שהסתדרתי איתן – והסתדרתי טוב.
אז אחרי שבזבזנו זמן רב בעניין הלינה התפננו לצאת לטייל בעיר.

ממש ביציאה מן המלון, בכיכר המרכזית נתקלנו בדבר הזה… טיל? אובליסק? קפסולה של משהו? לא… זה שעון.

נקרא שעון העיר או מכונת הזמן. עשוי גרניט שחורה ונבנה בשנת 2010 ע" הפסלים Oldřich Rujbr ו- Petr Kameník. גובהו כמעט 6 מטר והוא נועד להנציח את ההגנה ההירואית על הצבא השוודי במלחמת שלושים השנים. מספרים (אגדה?) כי המפקד השוודי הכריז כי אם העיר לא תיכבש עד השעה 12:00 בצהריים – הם יסוגו. לוחמי ברנו יחד עם אנשי הכנסיה החליטו להקדים ולצלצל בפעמוני העיר כבר בשעה 11. השוודים חשבו שהשעה כבר 12:00 ונסוגו.
השעון בנוי בצורה מעניינת כך שבשעה 11:00 משתחררת גולת זכוכית (על פי האגדה גולת הזכוכית היא הדבר היחידי שיכול היה להרוג את המפקד השוודי שהצטייר אחרי 30 שנה כבן אלמוות) שנופלת אל אחד מארבעת פתחי השעון ומי שזוכה בה – קיבל מזכרת לעצמו.
בשלושת הימים שחלפנו על פני הכיכר כבר בשעה 08:30 בבוקר ארבעת הפתחים היו תפוסים. תמיד על ידי אותם אנשים שכנראה מכרו אח"כ את גולת הזכוכית לתיירים.
בכל מעבר שלנו ליד השעון רון-עמי התמהמה כחצי שעה. בבוקר האחרון כשיצאנו מהחדר הוא ביקש ב-11:00 להיות ליד השעון. "אני יודע מי יזכה היום בגולה" – אמר לי.
וכך היה… במשך 3 הימים סבב את השעון ולמד את מנגנון הפעולה שלו. באותו בוקר עמד לצלם את האישה שידע שתזכה בגולה. אני כמובן עמדתי בצד השני כי לא האמנתי שאכן הצליח פענח את סוד המנגנון…. שאפו רון-עמי.
השעון ממוקם בכיכר החופש (náměstí Svobody), הכיכר המרכזית של ברנו.

לכיכר צורה משולשת וניתן למצוא בה מזרקה עגולה שמעוטרת בשורות משירים של המשורר המקומי יאן סקאסל, בניינים מקושטים בסצנות מיתולוגיות, קו בדיד על הריצוף שמתאר את יסודות כנסיית ניקולס שהוסרה ומבנה שמכונה בניין "ארבעת האדיוטים" שבחזיתו ארבעה ענקים הנושאים כביכול את משקלו של הבנין.

ארמון קליין (Kleinuv Palac)

ארמון קליין (Kleinuv Palac), ארמון ניאו רנסנס ורשום ברשימת המונומנטים התרבותיים של הרפובליקה הצ'כית. נבנה בשנים 1847–1848 ושופץ ב-1995. היה שייך למשפחת אצולה בשם קליין שעשתה את הונה ממפעל ברזל שהיה בבעלותם (בעיקר בקווי הרכבת אוסטריה-הונגריה). ב-1949 הולאם הבית ואחרי שנים רבות של הזנחה שפגעו בו קשות שופץ הבניין. מבט מקרוב מלמד על הרבה אלמנטים מברזל ששזורים בו. משמש כיום בעיקר למסחר.

ארבעת האדיוטים

ארבעת האדיוטים הוא בניין שנבנה בשנת 1901 ע"י אדריכל בשם Germano Wanderley כשאת דמויות האדיוטים יצר הפסל Antonín Tomola. השם לבניין ניתן בגלל הבעות פניהם של ארבעת הדמויות – אדיוטים כי הם נושאים את משקל הבית עליהם או בגלל היותם אדיוטים הם נושאים את הבית על גבם?… שאלה מעניינת.

נחשב כבניין העתיק ביותר בברנו. נבנה ב-1338 והוא בולט ומזוהה בזכות הפרחים הארכיטקטונים שבחזיתו. במהלך השנים התווספו למבנה המקורי מבנים צמודים נוספים. היה זה מקום מושבה של מועצת העיר ובית המשפט, היה בו ארכיון ואף מקום בו כספי העיר היו מוגנים.כיום משמש כמוזיאון, בית קפה ובמהלך הקיץ הופכים האולמות שבו לאולמות ארועים לקהל הרחב.ניתן להגיע לצריח המגדל תמורת 60 מדרגות… לא נורא. פחות ממחצית המדרגות במלון.

3 אגדות (ואולי לא?) שזורות בבניין זה:

האחד – חזית המגדל נושאת עיטורים. נבנתה בשנת 1510. העיטור המרכזי מוטה שמאלה. אומרים כי היתה זו נקמתו של אדריכל הבניין, האמן הגותי Anton Pilgram על כך ששכר עבודתו לא שולם לו.

העיטור שפונה שמאלה…

השני – קשור בתנין התלוי על תקרת המסדרון. מספרים כי התנין גרם בעיות רבות לתושבי ברנו וכהוקרה לאמיצותו של קצב העיר שיצא לחסלו – תלו אותו בכנסיה לבניין העיריה הישן.

והשלישי – קשור בגלגל העץ שתלוי בכניסה לבית העיריה ואף אותו אתם רואים בתמונה. מספרים על מתקין גלגלים שרצה להוכיח כישוריו ויכולתו (סוג של יחצנות לעסק?) והבטיח כי תוך 12 שעות הוא מסוגל לכרות עץ, לגלף גלגל ולהגיע איתו מברנו לעיר דנידה המרוחקת כ-50 ק"מ מברנו…. וזה הגלגל עליו דובר.

כיכר (שוק) הכרוב – Zelny trh

כיכר במרכז העיר שנקראת כיכר הכרוב על שום שוק האיכרים המתקיים בה ובו סוחרי העיר מציגים מרכולתם. בעבר היה הכרוב המוצר הנמכר ביותר בשוק ועל שום כך זהו שמו. במרכז הכיכר עומדת מזרקת פרנסוס Parnassus fauntain. המזרקה נבנתה בין השנים 1690 – 1695 והיא מעוטרת בדמויות עיטורים וסיפורים מן המיתולוגיה היונית.

ממוקמת על ראש הגבעה במרחק הליכה של כ-10 דקות ממרכז העיר (המון מדרגות בדרך לשם 🤪). בדרך ניתן להבחין בחומות העיר העתיקה. נבנתה ב-1777 בסגנון רומאנסקי ושינתה פניה לא מעט במאות ה-13 ה-14 ו-19.
משמשת כמקום מושבו של הבישוף של ברנו. נכנסנו פנימה לכנסיה ושוטטנו.

עמדתי בסמוך לאישה מבוגרת ששוחחה עם זוג צעיר שעמד והתבונן במה שמצולם בתמונה למטה.

הם שוחחו (כנראה) בצ'כית וכשעמדו לעזוב שאלתי אולי הם מדברים אנגלית. הזוג הצעיר אמר שכן ושאלתי האם האישה המבוגרת היא מדריכה במקום. נענעתי שוב בכן וביקשתי שישאלו אותה האם היא יודעת מה כתוב על הלוח שמחזיקה הדמות השמאלית?
ראיתי על פניה שהיא הופתעה מהשאלה.
ענתה שאלה אותיות בעברית וזו הודעתו של השליח זכריה שהיה אילם ובו הוא מודיע על הולדתו של ישוע. שאלה אותי אם אני יודעת לקרוא עברית ועניתי שכן. שאלה אותי ומה כתוב שם? עניתי שבליל של אותיות בלי שום משפט משמעותי…. נראתה די מזועזעת מהעניין.

החלטנו לטפס למגדל הפעמונים. הרי אנחנו בסימן מדרגות בטיול הזה… אז טיפסנו כ-140 מדרגות לתצפית מדהימה על העיר.

את יום המחרת הקדשנו לנושא יהדות ברנו.
סיכום ממצא על יהדות ברנו ניתן למצוא באתר בית התפוצות.
כיום מונה הקהילה היהודית כ-300 איש (נתון שבע"פ ממרכז המידע).
מצאנו את כתובתו של בית הכנסת היחיד שנותר ושעדיין משמש את הקהילה היהודית בברנו.

בית הכנסת בברנו ברחוב Skorepka 13.

בית הכנסת הקרוי "אגודת אחים". נבנה ב-1934 ע"י תרומות של קהילת יהודים אורתודוכסים שברחו לברנו מגליציה במלחמת העולם הראשונה. נבנה בסגנון של אדריכלות פונקציונלאית וזה כנראה מה שאיפשר לו לשרוד מתוך 4 בתי כנסת שהיו בעיר. בית הכנסת תוכנן ע"י האדריכל אוטו אייזלר שדגל בתאוריית הפונקציונליזם באדריכלות – עקרון שמנחה על תכנון המבנה למטרות שלשלמן הוא הוקם תוך כדי שימוש ב-3 העקרונות באדריכלות – שימושיות, יציבות ויופי כלומר הצורה נובעת מהפונקציה – המטרה, שלשמה הוקם.  בחזית המבנה מצאנו את אותו משולש של מסלול ההיסטוריה היהודית וחבל שהפרוייקט כבר איננו פעיל. לא ניתן היה להכנס לבית הכנסת מאחר והיה סגור ולא הזמנו כניסה מראש.
בעודנו עומדים וקוראים על בית הכנסת שמתי לב שרון-עמי מתעכב ומתעכב על המפה שבתמונה.

נקודה 7 ציינה את מיקומנו ליד בית הכנסת אגודת חיים. נקודה 6 היתה ממש מולנו כפי שתוכלו לראות בתמונה הבאה שצילמתי.
עיון על המידע בנקודה 6 תיאר את מה שכונה "The polish Temple" ובתרגום – בית המקדש הפולני או בית הספר הפולני והיה זה למעשה חדר תפילה יהודי שנבנה ע"י הקהילה היהודית ב-1883. המבנה שרד את תקופת הנאציזים ואף את הקומוניזם ונהרס ב-2006. כך למעשה איבדה ברנו את אחד האתרים היהודים החשובים בעיר שהיו עדות למבנה המורכב של הקהילה היהודית בברנו בתקופת המלוכה ההפסבורגית וברפובליקה הצ'כית הראשונה.

זו זתמונה שצילמתי מתוך האפליקציה של "מסלול ההיסטוריה היהודית" והיא העדות היחידה שנותרה על איך נראה מבחוץ בית התפילה היהודי וחדר התפילה שהיה בתוכו.

זו התמונה שצילמתי לעבר צידו השני של הרחוב, לעבר נקודה 6 במפה. התמונה צולמה בעודנו עומדים עם גבנו לבית הכנסת "אגודת חיים".
החלטנו להתקרב והופתענו לראות כי במקום מתקיימות חפירות ארכיאולוגיות.

את הבחור שמופיע בתמונה השמאלית העליונה ראינו מסתובב הלוך ושוב בין החפירות. בשלב מסויים עלה למעלה אל הכביש ופניתי אליו. פניתי אליו בשאלה האם הם חופרים את ה- " Polish Temple", את חדר התפילה שכתבתי עליו למעלה.
הוא הופתע מהשאלה, לא ידע על מה אנחנו מדברים.
הראנו לו את המפה, את הכתוב באפליקציה והוא אישר שאכן זה המקום אבל איננו יודע דבר על המידע שהראנו לו. הבחור, Rôbert Antal שמו, מנהל חברה לחפירות ארכיאולוגיות שמתפקידה לאתר מידע היסטורי על המקום לפני שניתן אישור להקמת מבנה חדש. המידע שהיה בידיו וששרידי המקום שנמצאו עד כה תואמים לו, מעידה על כך שהיה זה בית חרושת לטקסטיל, שנחל חצה דרכו ובגדות הנחל היו אתרים לצביעת הבדים (כמו הבאר בתמונה הגדולה).

מכאן ועד שאיפשר לנו לרדת לחפירות ולקבל שיעור מדהים בארכיאולוגיה – היתה הדרך קצרה. זה היה שיעור מרתק על עבודתם של ארכיאולוגים, על הכלים העומדים לרשותם ועל האופן שבו הם מסיקים מסקנות.
נפרדנו בתודה ענקית, חזרנו לרחוב והמשכנו ליעד הבא כשכמה דקות אח"כ רץ אחרינו רוברט ובידיו בקבוק.

"סיפרתי לעובדים מי אתם ומה שאלתם ואז שלף אחד העובדים את הבקבוק הזה שגילה יום קודם. אתמול נעדרתי מהעבודה אז לא ידעתי מה מצאו אבל כשהראה לי הייתי חייב לשתף אותכם" אמר לנו. הבקבוק הוא בקבוק בירה שעליו מוטבע סמל מגן דוד ובתחתיתו החותמת שבתמונה מימין… אני כבר רואה את השעות שרון-עמי ישב מול המחשב לחפש מהו אותו בקבוק….

האתר הבא היה בית הספר לדקדוק ברחוב Hybesova 43.
יהודי ברנו היו הלכה למעשה קהילה שהורכבה מקבוצות רבות של יהודים שהגיעו ממקומות שונים ועסקו ביהדות רפורמית שתפילותיה ועקרונותיה השופעו במידה ניכרת מן ההשכלה. אחד המאפיינים העיקריים היה השימוש בשפות לאומיות כמו גרמנית שרבים מהיהודים היו מסורתיים כלפי התרבות הגרמנית. לפיכך, על מנת להעשיר ולהשכיל הוקם בית הספר היהודי לדקדוק.

בית הספר היהודי לדקדוק ברחוב Hybesova 43.

למי שיבקר במקום ממליצה על הפסקת בראנץ בבית קפה חביב מאוד שנמצא בבניין הסמוך.

משם לקחנו חשמלית ונסענו לבקר בבית הקברות היהודי שנותר ללא פגע לאחר המלחמה.

בית העלמין בברנו נוסד ב-1852. בשטח של 30 דונם נמצאות כ-9000 מצבות החל ממצבות פשוטות וקטנות ועד למצבות ואוהלי קבורה משפחתיים מפוארים.
בבית העלמין בולטים 3 מבנים מתחילת המאה ה-20 שבנויים בסגנון נובו – הראשון הוא מבנה הכניסה לבית הקברות ששימש בעבר כחדר מתים וטהרה (ומשמש כיום כמרכז מידע ותיירות בנושאי יהדות בברנו). המבנה השני הוא חדר הטהרה החדש שנבנה ב-1910 והשלישי הוא אולם הספדים מפואר עם ציורי קיר וכיתובי תפילות בעברית. האולם רחב וגדול ויש במקום מוצגי יודאיקה.

מבט מבחוץ לעבר בית הלוויות בבית הקברות היהודי בברנו.

בית הלוויות המפואר.

יש משהו חזק בעומדך מול קבר מלפני כמאתיים שנה ותמונת הנפטר מתנוססת על המצבה. המשפט "לכל איש יש שם" מקבלת משמעות חזקה ברגע שאתה רואה את פני האיש שהיה ואיננו עוד.

ישבתי על ספסל והמתנתי לרון-עמי עד שבית הקברות נסגר והיה עליו לעזוב.

הייתי מוכרחה לשנות כיוון לחלוטין והמשכנו לקראת ערב למקום שאני אוהבת…

כשהגענו לברנו נוכחתי לדעת שבעיר מוזיאון המוקדש לעבודותיו של מי שזכה לכינוי "אבי הגנטיקה" ומשנתו קרויה "חוקי התורשה של מנדל"  – גרגואי יוהאן מנדל. ביולוג ונזיר ממוצא גרמני יליד שלזיה הצ'כית. החלטתי שאנחנו חייבים ביקור במקום.

אם היה משהו בשיעורי ביולוגיה ובשנים מאוחרות יותר שאהבתי – היו אלה השיעורים והנושאים שעסקו בגנטיקה. משהו בעולם התורשה תמיד ריתק אותי ו-2 מושגים היו טבועים לי בזכרון משיעורי ביולוגיה בכיתה (אבל חייבת להודות שהלכתי להזכר בהגדרתם) והם בעצם ההסבר לכל תורתו של מנדל:
חוק ההפרדה (סגרגציה) – בפשטות, אבל באמת בשיא הפשטות – כל אחד משני ההורים מעביר לצאציו מחצית מכמות הגנים של ההורה ולא תמיד את אותם גנים במדוייק. במהלך זה נקבעו גם המושגים "דומיננטי" ו"רצסיבי" לאמור – כל צאצא מקבל מהוריו 2 גנים – גן אחד יהיה דומיננטי ויכתיב את התוצאה (כמו צבע עיניים, דומיננטיות יד וכו) ואילו הגן השני רדום, רצסיבי אולם יכול לעבור בתורשה לדור הבא.
חוק ההתפלגות העצמית – אומנם הצאצאים מקבלים את הגנים אך ורק מהוריהם אבל כל צאצא מקבל תמהיל של גנים מהוריו (והדגש על המילה תמהיל) (מתוך ויקיפדיה).
זכורות לי השעות שישבתי עם רותי סודרי חברתי לשולחן בשיעורי הביולוגיה בנסיונות לפתור את טבלאות ההכלאה האלה. היינו אלופות!
בספריה הוירטואלית של מט"ח מצאתי עבורכם הסבר פשוט ביותר ומעניין על מה שמסתתר מאחורי עולם הגנטיקה של מנדל.

המוזיאון הוא למעשה מוזיאון לילדים אבל זו היתה ללא ספק חוויה לראות איך הפכו עולם מדעי לעולם נגיש וחוויתי לילדים. המוזיאון שוכן במנזר עתיק שבו היה מנדל נזיר ששילב בין עבודת הכנסיה למחקר מדעי.
במוזיאון ניתן לראות תיעוד של עבודתיו, את הכלים בהם עשה שימוש במחקריו ואף את החממות והכוורות ששימשו אותו בעבודותיו.

אמצעי המחשה לילדים על חוקי התורשה של מנדל.

ואם מתחשק לכם עוד מ-ברנו לפעם הבאה – אז עוד קצת מידע

מחר בבוקר עולים על הרכבת ליעד הבא – אולמוץ Olomouc.

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: