בודפשט עם דובי וגילית

בודפשט עם דובי וגילית

בודפשט עם דובי וגילית

בודפשט עם דובי וגילית

בודפשט עם דובי וגילית

אמצע אפריל 2018.
אני מתעוררת עם נשיקה של בוקר טוב ושומעת מוסיקה ברקע.
על הבוקר??? מה עכשיו?
"את מזהה?" הוא שואל אותי.
"לא" אני עונה….
"מה השעה?" אני שואלת.
"חמש בבוקר" הוא עונה
"טוב, הבנתי….לאן טסים עכשיו?" אני שואלת.
"תנחשי מהמוסיקה" הוא אומר לי…


אז תפתחו רמקולים, תקשיבו ליוהאן שטראוס (הדנובה הכחולה) ובואו להנות איתנו…נוסעים לבודפשט, הונגריה.

סוף אפריל 2018.
דובי רומן (Dubi Roman) שולח לנו תמונות בקבוצה. הכותרת של התמונות – Autumn in South Moravia
רון-עמי: לא דיברנו כבר על המקום הזה?
דובי: דיברנו, אני רק מציף את המראות כדי להעלות את המוטיבציה. אלה תמונות שצולמו בדרום מורביה, צ'כיה, כנראה בסתיו המאוחר.
רון-עמי: אתה בטוח שהצילומים בוצעו מהקרקע ולא מרחפן?
דובי: ללא ספק.
רון-עמי: אוקי, מארגן את הטיול….


26 לאוקטובר 2018.
ורשה-בודפשט במרחק של שעת טיסה. הטיסה בשעה 06:00 ומנסים לחשב מתי קמים ומתי צריך להתייצב בשדה התעופה. חישוב הזמן הראה שנצטרך לצאת באמצע הלילה מהבית ונזדקק ל-2 קווי אוטובוס לילה בכדי להגיע לשדה התעופה. רון-עמי מציע לי הצעה…

אני מאוד אוהבת לשבת ולבהות באנשים, לנתח על מה הם חושבים בסיטואציות שבהם הם נמצאים וזאת על פי שפת הגוף שלהם. אני מסוגלת לעשות זאת שעות תוך כדי דיבוב מה הם אומרים איש לרעהו. מאחר והיינו צריכים לצאת באמצע הלילה מהבית ולקחת 2 אוטובוסים של קווי לילה החלטנו לצאת באוטובוס האחרון שעובר על יד ביתנו (בשעה 24:00), להכנס לטרמינל, לבהות ולנתח את האנשים ובשעה 06:00 לעלות על הטיסה.(יכולנו גם לבחור לנסוע במונית אבל הרעיון היה כל כך קסום בעיני שמיד ביטלנו את האפשרות).
חוויות, לא? זה מה שאנחנו מחפשים…

הגענו בשעה 00:30.

ככה יצאנו מהבית. תרמילים של 40 ליטר על הגב ל-18 יום… נראה איך מסתדרים.

היינו היחידים בשדה (מלבד השוטרים והמנקים), היחידים שעברו את ביקורת הביטחון והיחידים שנכנסו לטרמינל הנוסעים.
הכל היה סגור, נטוש…

רק רון-עמי ואני…

הסתכלתי עליו, הוא עלי ופרצנו בצחוק….
אז מה נעשה עד 06:00 בבוקר ואין איש לנתח?
רון-עמי התמקם על הספסל והלך לישון.
הודתי להילה ודור על נטפליקס ופצחתי במרתון סרטים.
הטיסה היתה מצויינת ואכן תוך שעה היינו בבודפשט.

אין על Wizzair, באמת…

צועדים ברגל לטרמינל ישן מאוד.

קנינו כרטיס לאוטובוס 100E וכעבור 45 דקות היינו בליבה של פשט, צועדים לדירה ששכרנו וממתינים לבואם של דובי וגילית בשעות אחה"צ.

בזה טמון סוד ההבדל בין רון-עמי וביני…
"שאני אניח על הרצפה באוטובוס? השתגעת???"

עד שהגיעו השניים הסתובבנו מעט ב"שכונה".

זו היתה שעת בוקר מוקדמת, לא מעט מקומות כאלה. הלב נצבט…

בכל מקום שניתן לצפות וללמוד על ציורי הקיר (Mural) – תמצאו אותי. אני מאוד אוהבת.

שמחתי מאוד לראות כי בבודפשט רוכזו ציורי הקיר לתוך אתר עם מפה אינטראקטיבית.
זה היה מאוד נחמד לצעוד ברחוב ולהביט במכשיר הטלפון ולגלות פרטים על אותו ציור קיר.

מה שמשך את העין היה המגן דוד על הדלת. אח"כ התוודענו לשילוט שמשמאל.

מעונו של גוז'ף שניידר וסמל האגודה התיאוסופית.

השכלנו ולמדנו כי הסמל מימין הוא סימלה של האגודה התאוסופית.
תנועה שנוסדה ב 1875 בארה"ב כדי לחקור את טבעו של היקום ואת מקומה של האנושות בו, לקדם את ההבנה של המקור המשותף של כל הדתות ולהוות גרעין של אחווה כלל-עולמית בין כל בני האדם. בסמלה האמיתי של האגודה מופיע כיתוב בצרפתית סביב העיגול שאומר – "אין דת נעלה מן האמת". מבולבלים? גם אני…
השלט משמאל (בתמונה למעלה), יחד עם השלט של קלף מצוייר, מנציחים את ג'וזף שניידר שהיה צייר קלפים הונגרי שהתגורר במקום בשנת 1836. הקלפים הן המצאה אסיתית שהופיעה באירופה במאה ה-13 לערך, אבל ב-1973 התגלה כי שניידר נהג לצייר ולצבוע ידנית קלפי משחק שוילהלם טל (Wilhelm Tell), הגיבור האגדתי, מתנוסס על הקלפים. וילהלם טל, על פי המיתוס חי במאה ה-14 בשוויץ ותועד כאיכר אמיץ שהנהיג את המאבק השווצרי להשגת חירות מאוסטריה ועבור אנשים ברחבי העולם הוא סימל חירות אישית ופוליטית. שניידר לא יכול היה לצייר ולפרסם מהפכנים הוגריים בתקופה בה חי ולפיכך עבודתו התרכזה בציור וילהלם טל ודומיו.
האם יש קשר בין האגודה התאוסופית ושניידר?… לא מצאנו תשובה לעניין.

מקובל לומר כיום כי בודפשט הוקמה כאיחוד 3 ערים: הערים בודה (Buda) ופשט (Pest) שהוקמו בשלהי המאה ה-9 בנפרד והעיר אובודה (Óbuda) שעל פי עדויות ארכיאולוגיות הוקמה עוד בתקופת האבן. בין בודה ופשט הפריד נהר הדנובה (Danuba) הגדול, הנקרא בפי ההונגרים דונה Duna (או הדנובה הכחולה על פי יוהאן שטראוס – בקטע שחוצה את בודפשט). אובודה היתה מצויה בצידה של בודה, בגדה המערבית.
בודה הררית ומצויה בגדה המערבית של הנהר ואילו פשט מישורית וממוקמת בגדה המזרחית. בבודה ההררית 9 גבעות ומהן 2 עיקריות ועליהן אתרים היסטוריים ותרבותיים.על ההיסטוריה של בודפשט קראתי כאן ובויקפידיה.

ההתיישבות הראשונית באבודה על פי עדויות ארכאולוגיות התקיימה כבר בתקופת האבן. בתקופה הרומית היה אתר זה אקווינקום (Aquincum) (בלטינית עיר מים) ועד היום ניתן לראות בשטח עתיקות מהתקופה הרומית בהן שרידי אמפיתאטרון ווילה רומית.
ברחוב 139 szentendrei קיימות חפירות ארכיאולוגיות ומוזיאון המציג כלים פסלים וחפצים שנמצאו במקום ומלמדים על העיר הקדומה אבודה שהיתה במקום במאה ה-2 וה-3 ועל חורבותיה יושבת היום בודפשט.
עם השנים הפך חלק זה של העיר לפרבר תעשייתי ובו בתי חרושת ומשכנות פועלים. בתקופת השלטון הקומוניסטי נבנו בשכונה זו בתי שיכונים סובייטים רבים ותחנת כוח שארובתה נצפית למרחוק. ב-1950 הוקם גשר ארפאד (Árpád) שנקרא אז גשר סטלין וחיבר ישירות את אובודה לפשט.

שרידי האמפיתאטרון הרומי מהאקווינקום הקדום בלב השכונה המודרנית (מבט ציפור מתוך ויקיפדיה) (תמונה מהאינטרנט). רציתי מאוד – אבל לא הספקנו להגיע לחלק זה של העיר.

על פשט ניתן לקרוא כאן. תאוריות רבות למקור השם אך מקובל כי השם פשט מקורו סלבי ומשמעותו תנור או כבשן (למה? לא מצאתי…). על בודה ניתן לקורא כאן.

העיר כפי שהיא כיום הוקמה "רק" בשנת 1873, אז אוחדו בודה פשט ואובודה לעיר אחת.
בבודה ישב רוב גרמני ועל כן פשט היתה פתוחה להשפעות גרמניות. בודה שימשה בעיקר כמקום מושבם של אצילים הונגריים.
ימי הזוהר של האמפריה האוסטרו-הונגרית הביאו לתנופת בניה חסרת תקדים ובודפשט היתה הבירה הפוליטית והתרבותית של האימפריה. התפתחות מהירה בתעשייה הביאה גם ליצירתו של מעמד פועלים עני ומרוד בעיר, שתסס פוליטית עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה האימפריה קרסה, והונגריה הפכה למדינה עצמאית. שורה של חילופי שלטון (לאומנים, קומוניסטים ולאומנים שוב) זרעה הרבה פחד ושנאה בעיר, כשגם מדינות שכנות (רומניה וגרמניה) התערבו בנעשה. במלחמת העולם השנייה הייתה הונגריה בעלת ברית מדרגה שנייה של הגרמנים, עד לכיבושה ב-1944.
קרבות ההגנה על העיר מפני הסובייטים היו קשים. הם גרמו הרס גדול וטבח נוראי ביהודי העיר. בשנת 1956 הפגנות סטודנטים כנגד השלטון צברו תאוצה, עד כי הממשלה הקומוניסטית נאלצה לוותר על תוארה. תגובת הנגד הסובייטית לא אחרה לבוא והצבא האדום נכנס שוב לעיר וזרע הרס. גם לאחר מכן בודפשט נשארה פתוחה למערב ביחס לבירות מזרח אירופיות אחרות.יופייה של העיר משך אליה תיירים ויוזמות עסקיות התקימו בה בשלווה יחסית והיא נחשבה שער לגוש הקומוניסטי. עם נפילת המשטר (שהייתה פחות דרמטית כאן, בגלל שעוד באמצע שנות השמונים החלו תהליכי דמוקרטיזציה של השלטון), החל תהליך מאסיבי של פיתוח ופתיחות למערב (מתוך ויקיפדיה).

ואז הגיעו, עם ערב, היפים והאמיצים… תמונה ראשונה במפגש מרגש בחדר המדרגות ❤️

בכל ימי שהותנו לנו בדירה בבית דירות. המקום נקרא Budapest Standary Platinum. גדול מרווח, היה נוח מאוד לשני זוגות להסתדר (2 חדרי אמבטיה ושירותים) אבל מבחינתי – בנקיון- הם לא עמדו בסף בכלל. לא הייתי חוזרת לשם שנית.

דובי הגיע רעב. הריח את האוכל ברחוב וחלם על משהו הונגרי…

מסעדה מתחת למלון… (נגיד שזה היה הונגרי). המסעדה היתה מאכזבת…

סיימנו את הערב בחיפוש אחרי משהו מתוק ומצאנו את הקורטוש ההונגרי המפורסם ברחוב. אם הפולנים היו רואים איך אכלנו את זה…. 🙈

את היום הראשון בחרנו להקדיש לחלק של בודה, תחת כיפת השמיים כי תחזית מזג האויר ניבאה מזג אויר נעים לשוטטות בחוץ (בכל זאת סוף אוקטובר וחששנו מגשם).

וידוי: זה הזמן להגיד לגילית "סליחה שקרעתי לך את הצורה". הצעדתי אותם 11 ק"מ, נתתי להם לטפס ולרדת והיה חסר רק כמה פזצטות בכדי שיהיו בעלי אישור כ"ק צבאי (כושר קרבי). בפעם הבאה שיציגו לי אישורי כ"מ (כושר מוגבל) ואז אתייחס בהתאם….

ביציאה בבוקר חיפשנו חלפן כספים. התכנון היה לקחת אוטובוס שיביא אותנו לנקודת ההתחלה אבל השוטטות אחרי חלפן הכספים בבוקר הביאה אותנו בסמוך מאוד לגשר אליזבט והחלטנו לצעוד עליו ולחצות את הדנובה.

"את רצינית? את כל זה את רוצה שנלך?" האמת היא שאלה מרחקים קצרים.

עם תחילת החציה נתקלנו באנדרטה הזו…. משמעות האינסוף?

על השלט כתוב כי החיים והמוות משנים צורה כמערבולת בלתי ניתנת לעצירה.

הפסל מציע זיכרון למעגל המתמשך הזה ע"י שימוש בצורה הגאומטרית הסגורה שלפניכם ובצורות האורגניות הפתוחות. הספירלות והמספרים מתייחסים לקעקועים של מחנות ההשמדה ולאובדן הזהות. הפסל קיבל בעיני משמעות חזקה כשהבחנתי בהומלס השיכור שישן מתחת לפסל…

חצינו את הדנובה על גשר אליזבט. היה סגרירי מאוד.

טיפסנו על גבעת גלרט (Gellért hegy), חלקה מדרגות חלקה שביל…. לאט לאט וכולם יכולים לעשות את זה.

כמה חיכיתי לצלם שלי 😍

זה שלי… שלו עוד יותר יפים אבל על כך בהמשך.

ככה זה נראה מלמעלה. אומרים שבימי שמש ותאורה אחרת – זה נראה הרבה יותר יפה
למעלה, בפיסגה – אנדרטת השחרור

ירדנו מצידה האחד של הגבעה וצעדנו לעבר המעלית שהעלתה אותנו ממש למרכזה של מה שההונגרים מכנים לב ליבה של בודה….מצודת הדייגים, ארמון בודה ועוד. בדרך היינו חייבים קצת טעימות מדוכן דרכים שעמד איפשהו במקום 🙈.

גילית ואני בדקנו מרק גולש בלחמניה ורון-עמי ודובי שאבו נקניקיות. כולנו היינו מרוצים.

גם היא היתה מרוצה…

המעלית נמצאת בכיכר אדם קלארק וממש בסמוך לנקודת האפס.

נקודת האפס
מפת מתחם בודה
ואי אפשר היה להתעלם מהביקורות ומהסיפורים על קונדיטוריית Ruszwurm.
כן, כן… זה היה התור.

פנים הקונדיטוריה כשעל הקירות תמונות המספרות את קורותיה.

התיישבנו בחוץ. שולחנות בודדים מוצבים בחוץ.

ומנת הדגל של הקונדיטוריה הגיע… קרמשניט, נפוליאון – תקראו לזה מה שתרצו….

רק גילית הזמינה משהו אחר. היתה חכמה… כי כולנו נתנו לה גם ביס משלנו. היתה החלטה משותפת שהעוגה מעולה.
עזבנו עם חשכה את המתחם. כנסיית מטיאס הקדוש. ממש בסמוך לקונידטוריה.
וזו כיכר אדם. צעדנו לכיוון הגשר, על מנת לחצות את הדנובה חזרה למלון. הפעם חצינו אותו דרך גשר השלשלאות.
מאחורינו, ממול לגשר השלשלאות – השער המדהים הזה שמוביל למנהרה שחוצה את הגבעה.
וכשמרימים את הראש מכיכר אדם לעבר הגבעה – יופיו של ארמון בודה בחשכה שובה את העין.


הדנובה וגשריה:

הדנובה היא הנהר הארוך ביותר באירופה המרכזית. מקורו באזור היער השחור בגרמניה והוא נשפך לים השחור כדלתא ברומניה. זהו הנהר היחידי שזורם ממרכז אירופה לים השחור ומהווה את אחד האמצעיים העיקריים להעברת סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.
אל הונגריה מגיעה הדנובה מהצפון, לאחר שהיא חוצה את סלובקיה, ופונה דרומה במקום שמכונה "ברך הדנובה". 28 ק"מ זורמת הדנובה לכל אורכה של בודפשט (קראתי שיש המון עיירות נחמדות לסיורים בברך הדנובה).
ותשאלו למה אני כותבת את זה? כי תמיד רון-עמי מתקיל אותי בשאלה – מה מוצאו של הנהר? מאיזה כיוון לאיזה כיוון הוא זורם? … אז הפעם הכינותי תשובה מראש.

כשקראתי על בודפשט לפני הטיול סיקרנו אותי הגשרים שעל הדנובה. להפתעתי פגשתי בכתבה מתמצתת שפורסמה במגזין Go travel ע"י תמירה צדקיהו-חסון.
8 גשרים חוצים את הדנובה בבודפשט והאחד שבו חצינו חזרה את הדנובה למלון נקרא גשר השלשלאות או גשר סצ'ניי (Széchenyi). היה זה הגשר הראשון שחיבר בין שני חלקי העיר. נחנך ב-1849 והיה אז הגשר התלוי השני בגודלו בעולם. נקרא על שמו של פוליטקאי ואיש רוח (IstvánSzéchenyi ) שהיה מתומכיו הנלהבים של הגשר ותרם סכום נכבד לבנייתו. במהלך מלחמת העולם השניה ניזוק הגשר בהפצצות על העיר והוא נפתח שוב ב-1949. בשנת 1989 הפך הגשר לאחד מסמלי המאבק נגד השלטון הקומוניסטי כאשר רבבות צעדו עליו למען השחרור מהעול הקומוניסטי.

4 אריות, שנייים מכל צד "שומרים" על הגשר, פרי עבודתו של הפסל יאנוש מרשלקו. קיימת אגדה אורבנית כי בטקס הפתיחה של הגשר עבר במקום צעיר שגילה שלאריות על הגשר אין לשון ועורר בכך גיחוך על עבודת הפסל. הפסל הזמין את הצעיר לגן החיות והוכיח לו כי בשעה שהאריה פוער את פיו לא רואים את לשונו. אומרים כי לפסלי האריות יש לשון רק לא ניתן לראותה מלמטה, מהזווית בה התייר רואה את פיו של האריה.

עשיתי לו פרוטרט…
ולאלה שנמאס להם מהחיים, רגע לפני שהם קופצים…

בדרך חזרה היה לי משבר גלידה.
לשמחתי גילית היתה שותפה לפשע. הלכנו והלכנו והלכנו.. וגלידה לא מצאנו. על כל 100 מטר שעברנו הבטחתי לגילית גלידה בבניין הבא… וככה הגענו גמורים בחזרה למלון.

בדרך חזרה למלון…

למחרת התוכנית היא סיור ברחובות העיר, בית הכנסת הגדול, לימוד איך נוסעים ברכבת מבודפשט לצ'כיה, וטיול באי מרגיט.
לחלקו של הסיור הצטרפה אלינו אריקה, חברה של דובי שמתגוררת בבודפשט. היה מאוד נחמד כשמישהו מקומי מסייר איתך אל אף שהצטרפה לזמן קצר.
התחלנו את הסיור במתחם Szimpla (פירוש המילה – גן פשוט) בכתובת Kertész u. 48, Budapest

ההונגרים מתייחסים למתחם כאל מקום לסצינה חברתית תרבותית. במקום ארועי תרבות כמו הקרנות סרטים בחלל פתוח, הופעות מוסיקה חיה בימים מסויימים במהלך השבוע, שוק איכרים בימי ראשון, מקום לארוחות בוקר, חנויות למימכר חפצים יד שניה, בית קפה וסתם מקום להרגע בו. בשנים האחרונות הפך המקום לשוקק חיים בעקבות הפרסום הבנלאומי שניתן למתחם.

ממש בסמוך – המקווה. פעיל כיום בתאום מראש.

המשכו של הרחוב מוביל לבית הכנסת האורתודוכסי. כתובתו Kazinczy 29-31.
נבנה בשנת 1913 ומשמש כמרכז הרוחני העיקרי של הקהילה האורתודוכסית בבודפשט.
בית הכנסת עשוי מבטון מזויין, חזיתו בנויה מלבנים אדומות והוא נחשב לאחד מפניני האדריכלות בסגנון הזצסיון (הזסציון היתה תנועה של אמנים שנוצרה ב-1887 בוינה כשמטרתה היתה להתנתק מן העבר והסגנון של האקדמיה לאומנות בוינה).
מכיל 479 מושבים לגברים ו-522 מושבים לנשים.
בית הכנסת נבנה 40 שנה לאחר בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן (שעליו אספר בהמשך). בשנים 1868/69 נוצר קרע גדול בקרב יהודי בודפשט והאורתודוכסים שבהם החליטו על פילוג והקמת בית כנסת עבורם. ב-1901 נפתח מכרז לבניית קומפלקס שיענה על כל צרכי הקהילה – בית כנסת, משרדים, מקווה מטבח כשר חדר אוכל וגן ילדים.
מי שזכה במכרז היו האחים בלה ושאנדור לפלר שהיו בנים לפלג האורתודוקסי. בספטמבר 1913 נחנך בית הכנסת ובשנים שלאחריו באופן מדורג נחנכו מבני הקהילה אחרים.
בשנים של מלחמת העולם השניה נפגע בית הכנסת על מבני הקהילה האחרים ובשנת 1997 החלו עבודות שיקום של המתחם כולו.המקום כיום משמש בעיקר את חסידות לובביץ.
ניתן לבקר כל יום בים השעות 08:30 – 16:00. בשישי שבת סגור למבקרים.

במתחם בית הכנסת פועלת מסעדה כשרה.

אריקה מובילה אותנו לרחוב סמוך. שער הכניסה לבניין שאליו רצתה להכנס נעול. המתנו מספר דקות ואז הגיע מישהו, נכנס לבניין ואריקה ניצלה את ההזדמנות ונכנסנו פנימה.

לא היה לי כל כך ברור לאן אנחנו נכנסים…

ואז ראיתי על הקיר בצד את השלט הבא:
"בחצר האחורית של מבנה זה עמד השריד האחרון של חומת הגטו שהותוותה בנובמבר 1944 ופורקה ב-2016. מאחורי חומה זו צופפות רבות מבני עמנו היהודים בעיקר ילדים נשים וקשישים. אלפים רבים מתוכם לא זכו לראות את שחרור הגטו. יהא אות לזכרם קטע חומה משוקם זה משנת 2010".

אני מבינה מאוד את דיירי הבניין שחסמו את הכניסה בשער שאיננו מאפשר לכל מבקר להכנס ולסייר בחופשיות. שער נועד למנוע מעבר דרכו או לביקורת על העוברים ואני מניחה שזו היתה מטרתם. זהו ביתם, מבצרם, כנראה שקצה נפשם של הדיירים בעוברי אורח רעשנים, אולי גם כאלה שמותירים אחריהם לכלוך אבל עצם כיבוד המקום (נקי, ללא ונדליזם) מאפשרת לי לחיות בשלום ובהסכמה עם נעילת המקום.

הבניין עצמו מתפורר, בהחלט זקוק לשיפוץ

אבל לנו זה סיפק יופי של הזדמנות לצלם תמונות מקסימות של חדר המדרגות.

אריקה הובילה אותנו בקלילות להפסקת קפה במתחם שנקרא חצרות גוז'דו (Gozsdu udvar) או כפי שהבנו – "מקום לאנשים תוססים, שמחים, מקום שבו העבר והווה נפגשים". כתובתו – kiraly 13. זוהי נקודת מפגש של בידור גסטרונומיה ותרבות. השם "החצרות" נובע מהעובדה שהמקום כולל שבעה בניינים וחצרותיהם. אלו היו בניינים עם חצרות ומעליהם דירות בקומות העליונות וכן חנויות ובתי סדנא בקומות הקרקע.
קראתי שהבניינים המקוריים היו ברובם בבעלות יהודית ושימשו כחלק מהגטו היהודי. ב-1952 הולאמו הבניינים והחצרות ובשנת 1999 החלו עבודות שיקום ופיתוח המקום, החצרות חוברו לרחוב מקורה שהפכו אותו למה שהינו היום.

נפרדנו מאריקה והמשכנו לביקור בבית הכנסת הגדול. לקחנו סיור במתחם עם מדריכה דוברת עברית על הרובע היהודי בבודפשט. (בכניסה לבית הכנסת, ליד הקופה, שלט גדול המודי על שעות בהם מתקיים סיור בעברית. אני מניחה שבעונת התיירות קשה למצוא כרטיסים במקום ועל כן מומלץ לרכוש מראש באינטרנט).

בית הכנסת הגדול ברחוב Dohány 2

כיום בית הכנסת הוא אחת האטרקציות התיירותיות הבולטות בבודפשט ומהווה חלק מקומפלקס שבו גם מוזיאון לתולדות יהודי העיר (השתמשנו בסיור במוזיאון באפליקציה חינמית למכשירי הסלולר שנקראת Milev), בית קברות יהודי, ואתר הנצחה ל-564,500 יהודי הונגריה שנספו בשואה.

מתוך שלט במתחם בית הכנסת –

"בית הכנסת דוהני וסביבתו משמשים כמרכז לחיים המסורתיים של הקהילה היהודית וכסמל לשיוויון הזכויות של יהודי הונגריה. אך בשל בית הקברות שנוצר בחצר בית הכנסת בשעת הדוחק בשואה בתחילת 1945, הפך המקום גם לאנדרטה לשואה.
הכחדת היהודים קרתה פה במקום. התושבים של הגטו בפשט לא גורשו למחנות ריכוז או השמדה. הם נספו במקום מגורתם מרעב ומקור או ברצח המוני. לאחר שחרורו של הגטו לא היתה אפשרות להעביר את הגופות לבתי הקברות היהודים שבפאתי העיר והן נקברו באופן נדיר בתוך שכונת מגורים, בחצר בית הכנסת. על אף מותם הנוראי רוב האנשים שנקברו כאן זכו לפחות בקבורה ובהנצחה אישית. זיהוי הקורבנות נמשך מספר ימים אך אף על פי כן כמעט חצי ההרוגים נקברו ללא שם ונשארו לא מזוהים עד היום כי לא נשאר אף אחד לזהות אותם. כבר באביב 1945 התחילו המשפחות של הקורבנות לשים אבני אזכרה ושלטים ליד הקברים בחצר והוסיפו להם אזכרות גם לאלה שנספו בעבודת כפייה ובגירוש, שלא זכו בקבורה מכובדת. אבני האזכרה האלה נמצאים פה עכשיו וככה החומה של חצר בית הכנסת, מקום תפילותיהם של הקורבנות ושל שמחותיהם המשפחתיות נהפך לאתר הנצחה. נשמתם תהיה צרורה בצרור החיים".

המוזיאון היהודי במקום גדוש חפצים שונים שקשורים לחיי הקהילה ומדגימים את אורחות חייה ומנהגיה של הקהילה. רוב המוצגים הם מהמאות ה-18 ו-19. הכרטיס כולל כניסה ולמוזיאון ביקור בבית הכנסת הגדול.

מתחם הרכבת ודיונים על הנסיעה.

בסיום הביקור בבודפשט אנחנו ממשיכים לצ'כיה ברכבת. היינו צריכים לקנות כרטיסים ("לחור" שאנחנו נוסעים לא ניתן לקנות כרטיסים באינטנרט) והיינו צריכים ללמוד מהיכן הרכבת יוצאת ואיך מגיעים אלה.

פתאום אני קולטת את הצמד חמד עוסק בצילום האיש שיושב ככה סתם על הספסל.

דובי ראה אותו וביקש ממנו רשות לצלם. האיש דיבר הונגרית וגרמנית. עם המעט גרמנית שרון-עמי מבין הצלחנו להבין כי האיש סופר, כתב כמה ספרים ובישיבה במקום הוא מלקט חויות ורעיונות לספריו.

הפסקת קפה במקדולנדס…

אל תצחקו, ממליצה לכם מאוד על McCafe של מקדונלדס. קפה טעים והעוגות לא רעות בכלל. זה היה גם המקום היחידי בעולם שקיבלתי קבלה על ביקור בשירותים (השרותים בסניף מקדונלדס ברכבת הם חלק ממתחם הרכבת ויש לשלם עבור הכניסה).

וקדימה… קצת טבע. מזג האויר מושלם לסיור בטבע.
עולים על האטובוס ונוסעים לאי מרגיט.

נקרא גם האי מרגרטה או אי הארנבים. אי בערוץ הדנובה במרכז בודפשט. אורכו 2.5 ק"מ ורוחבו בנקודה הרחבה ביותר 500 מטר. נקרא מרגרטה על שם מרגרטה הקדושה שחיה בין השנים 1242 – 1271 והיתה ביתו של מלך הונגריה – בלה הרביעי שאביה נדר נדר כי אם ינצח בקרב – ביתו תקודש להיות נזירה. וכך היה. מרגיט הפכה לנזירה ושהתה באי כעשרים שנה. מגיל 9 ועד יום מותה.
בין המאה ה-12 ועד המאה ה-16 היה אי זה נחלתם של נזירים והעתיקות באי כולן שייכות כולן למנזרים.
כיום זהו פארק עירוני פתוח שהתנועה בו אסורה למעט אוטובוס יחיד ורכבי שירות בודדים.
הצבעים, צבעי השלכת – מהממים. חום צהוב עם מקטעים ירוקים…

שכרנו אופניים לרביעיה (ממש בכניסה למתחם מוצעים כל שירותי התנועה במקום). כולם צריכים לפדל… התגלגלנו מצחוק. לקח זמן עד שהצלחנו להסתנכרן ארבעתנו בקצב… לי היה קשה להגיע לפדלים, רון-עמי התחמק כל הזמן מפידול ("אני חולה לב" מרח אותנו בשטויות) ודובי מסכן עבד הכי קשה (טוב, גם גילית ברגעים שהפסיקה להצחיק אותי…)

מופע מוסיקלי של המזרקות (ובערב גם אורקולי) ממש נחמד.
ישב ולא זז לאורך כל החצי שעה של המופע המוסיקלי… ברצינות כזו מפחידה… על מה חשבת קושוקש???

לתושבי בודפשט משמש המקום פארק מדהים. לתייר המזדמן שמבלה מספר שעות במקום אין אפשרות להנות משפע הדברים שמציע הפארק (גן חיות קטן, גן יפני, מרחצאות, עתיקות) אבל ללא ספק – אתר שחובה לבקר.

עולים על החשמלית ונוסעים לבקר באתר הבא… מאוד נהננו מהנסיעה בה 😍.

השוק המקורה (Great Market Hall) בכתובת – Vámház Krt 1-3.

אתר תיירותי לחלוטין. אני מסבירה לרון-עמי שכמו במתכוני העוגות שאני מנסה ללא הכרה – את הפעם הראשונה עושים כמו שכתוב. גם כאן – ביקור ראשון בעיר בוחנים את האתרים המוכרים, המפורסמים, הידועים. בביקור הבא נבחן בוודאות דברים שונים.

ביציאה ממתחם השוק עומדת לה אחת המסעדות המפורסמות של בודפשט.

בתמצית – זו החוויה… שלי אישית לא היתה ברורה ומובנת. אבל מדגישה – שלי אישית. האחרים נראו נהנים ממנה….

מיכוון שקילקלתי קצת לחברים את ההנאה אז בדרכנו חזרה למלון מחליטים לבדוק עוד בית קפה מפורסם – קונדיטוריית קפה ז'רבו בכתובת Vorosmarty ter 7.
זהו אחד מבתי הקפה המפורסמים של בודפשט ומקום הולדתה של עוגת הז'רבו המפורסמת. עוגה של שכבות בצק עתיר חמאה ובניהם ריבת משמש חמוצה ואגוזי מלך טחונים. בית הקפה עצמו שומר על עיצובו העתיק – רצפת שיש, ויטרינות עשויות ברונזה, נברשות ענק ותקרה בעיצוב רוקוקו (צבעי פסטל עיצובים א-סימטריים, קימורים וזהב).

רון-עמי בחן צלחת עמוסה בדוגמאות של העוגות המפורסמות בבית הקפה. הז'רבו באמת היתה מצויינת. דובי וגילית טעמו קרמשניט (והכריזו שזו שאכלנו ברוזוורם טעימה הרבה יותר). אני הסתפקתי בגלידה.

יוצאים מבית הקפה וגילית מתחילה… "אני רוצה גלידה". החליפה אותי מאתמול.
"מה גלידה? הרגע יצאנו מבית הקפה ואני אכלתי גלידה… למה לא הזמנת?" אני שואלת…"
וזו לא גלידה. אני רוצה גלידה…" היא אומרת.
אז בדרך חזרה למלון מחפשים שוב גלידה…. (גילית… את בהריון? מה נסגר איתך??? 😂)

המלאכה עוד רבה וביום האחרון נותר לא מעט להספיק.את הבוקר מתחילים בביקור בפרלמנט ההונגרי בכתובת Kossuth tér 1-3.

כרטיסים לסיור בפרלמנט קנינו באינטרנט מראש. בעונה הבוערת שווה לצטייד מראש בכרטיסים. הסיור בעברית הוא באמצעות אוזניות.

הפרלמנט ההונגרי הוא אחד מבתי הפרלמנט הגדולים בעולם והבניין הגדול ביותר בהונגריה. מכיל מאות פסלים והרבה פאר והוד יוקרתי. נחשב לא רק לגדול ומרשים, אלא גם למבנה מדהים ביופיו. הוא שוכן על שפת הדנובה ונחשב לסמל הדמוקרטיה ההונגרית ולסמלה של העיר בודפשט.
קראתי שאורך המדרגות הכולל שבבניין הוא כ-20 קילומטרים.
הכיפה המרשימה שבראשו מתנשאת לגובה של 96 מטרים.
נבנה בסגנון ניאו-גותי על ידי הארכיטקט היהודי אימרה שטיידל (Imre Steind) שהתחיל בעבודתו בשנת 1885, לקראת חגיגות האלף להיווסדה של הקיסרות ההונגרית ומת בשנת 1902 לאחר 17 שנות עבודה, חודשים מספר לפני חנוכת הבניין.
על הבנייה, שנמשכה כאמור קרוב ל-20 שנה, עבדו מעל 1000 איש. 40 מיליון לבנים שימשו לבניית המבנה האדיר והמרשים, מהן חצי מיליון אבנים יקרות. כ-40 קילו זהב הושקעו בשלל הקישוטים שבו.

מישהו מנחש מה זה?
מתקן להנחת סיגרים ומאפרה מזהב. בעידן שבו עוד היה מותר לעשן מחוץ לבית הנבחרים, במסדרונות.

כך נראה הפרלמנט ההונגרי בפנים.
מבט לכיוון בודה מרחבת הפרלמנט.

בסמוך לפרלמנט, על גדת הדנובה אחת התזכורות הכואבות לשואה – אנדרטת הנעליים (Shoes on the Danube Bank).

האנדרטה מנציחה את מאות היהודים שנורו למוות והושלכו לדנובה בשנים 1944/45 ואת פשעיה האיומים של תנועת "צלה החץ" הונגרית. היא הוצבה בשנת 2005 במלאת 60 שנה לסיומה של מלחמת העולם השניה.
האנדרטה נבנתה על ידי הפסלת גְּיוּלַה פַּאוּאֵר(Gyula Pauer) ובמאי הקולנוע קַאן טוֹגַּאי(Can Togay) והיא כוללת 60 זוגות נעלי ברזל, נעלי גברים נשים וילדים הפזורים לאורך הרציף כשפניהם לדנובה. כמו ממתינים לבעליהם שקפצו לשיחה קצרה ומיד שבים. נעלי יום ונעלי ערב, נעלי עקב ומגפי עבודה כבדות, כל זוג עם אופיו היחודי לו.
האנדרטה לא נועדה להזכיר רק את קורבנות היהודים שנרצחו בשואה אלא גם את הפשעים האיומים שעשו אנשי תנועת "צלב החץ" ההונגרית – מפלגה פרו-נאצית, גזענית ואנטישמית שפעלה בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. חברי "צלב החץ" שיתפו פעולה עם הנאצים והמעשים נעשו בפקודת מנהיג הונגריה דאז, פרנץ סלשי, כהפגנת שיתוף פעולה עם הנאצים והתנדבות לסייע ברצח העם, פרי השנאה העיוורת ליהודים בהנוגריה באותם ימים. (ויקיפדיה)

בחרתי להעתיק לכאן חלק מהערך על האנדרטה שמופיע בויקיפדיה ועוסק בביקורת עליה: "האנדרטה הפשוטה מעבירה מסר רב עוצמה, ורבים רואים בה יצירה יוצאת דופן, במיוחד בעיר כמו בודפשט העשירה מאד בפסלים ואנדרטאות. עם זאת, ישנה ביקורת רבה על מיקומה, ובעיקר על הכיתוב הנלווה לה. האנדרטה ממוקמת אמנם סמוך לבית הפרלמנט, ולא רחוק מהאקדמיה למדעים של הונגריה, אך אין כל שילוט בולט או גישה נוחה אליה. למעשה, אין דרך לחצות בבטחה את הכביש הסואן הצמוד לדנובה, בשל היעדרם של מעברי חצייה סמוכים. גם הכיתוב מעורר פולמוס: ראשית, הלוחות קבועים ברצפה במרחק מן הנעליים והם כמעט בלתי נראים, עד כי רוב החולפים לאורך הרציף אינם מבינים כי הנעליים הן אנדרטת הנצחה לנספים בשואה. שנית, הטקסט דל ובעייתי: "לזכר קרבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944–1945. זיכרונם לברכה. הוקם ז' בניסן תשס"ה." (באנגלית: "To the memory of the victims shot into the Danube by Arrow Cross.militiamen in 1944-45. Erected 16th April 2005")באף אחד מהטקסטים, כולל ההונגרי, לא מוזכר כלל כי הנרצחים היו דווקא יהודים, והטקסט האנגלי אף מוותר על המילה"murdered",ומסתפק בעובדה שהם "נורו". באנדרטאות או במצבות לזכר אנשים שהומתו בזדון על לא עוול בכפם, מקובל לציין בטקסט העברי את האותיות 'הי"ד' (ה' יקום דמם), ואילו כאן נכתב רק "זיכרונם לברכה", משל מתו בשיבה טובה. שמו של האמן נעדר בכל הלוחות, ואין כל הסבר על מהות האנדרטה, הסיבות להקמתה, או משמעותה. ניתן אולי לזהות בכך את הדואליות שבגישת ההונגרים לשואה: זיכרון מחד, והתנערות מאידך".

הסיבה שבחרתי להעתיק לכאן את הביקורת נובעת מהעובדה שלפעמים קיימת בי ההרגשה שאנחנו, כיהודים, נוהגים לנכס רק לנו את השואה ושוכחים כי במהלכה נרצחו רבים אחרים על לא עוול בכפם – הצוענים למשל, הפולנים, הסרבים, נכים וחולי נפש, הבונים החופשיים, הומסקסואלים ואנשי תנועת עדי יהווה. למעשה כל מי שהגרמנים ראו בו גזע נחות לעומת הגזע הארי – נרצח. אני לא מתכחשת חלילה לייחודיות של שואת העם היהודי חלילה אבל אני חושבת שזו סוגיה בנלאומית ולו רק מהסיבה שהיא איננה בהכרח חד פעמית. היא עדיין מתקיימת על פני כדור הארץ!
אכתוב משפט שיגרום לרבים מכם להרים גבה אולם כבת להורים ניצולי השואה אני מרגישה שזו חובותי לומר אותו – האשם האמיתי במלחמה איננו הנאצים. האשם האמיתי בעיני הוא אנחנו, בני האדם! אנחנו שלא ממגרים את תופעת שנאת הזרים, הזלזול, השפלה של האחר, חוסר יכולת להבחין בין טוב ורע, חוסר שאיפה לצדק וציות עיוור – תורמים לכך שלצערי השואה עשויה עוד לחזור.

שכשחזרנו הביתה כתבתי מכתב לעירית בודפשט.
הפריע לי מאוד הלכלוך שמשאירים האנשים בנעליים. מאחר שזה אתר עולמי שפתוח לכל אני מניחה שבתרבויות מסויימות הנחת חפצים סוכריות וקישוטים בתוך הנעליים מסמלת משהו, לאו דווקא שלילי. אבל לי – זה הפריע. אם היו מונעים גישה קרובה כל כך ומונעים הנחת הדברים בפנים היה זה בעיני יותר ראוי ומכובד.

על הרצפה, בצד, שלט בשלוש שפות.
חברים… מה זו הבטלה הזו? קדימה… לזוז…

כיכר הגיבורים (Hősök tere)כיכר הגיבורים היא כיכר ענקית שבמרכזה פסל הבנוי בצורת סהר שבמרכזו עמוד זכרון שנקרא "אנדרטת המלניום". בקשת מוצבים פיסלהם של אישים מ-1000 שנות ההיסטוריה של הונגריה. מאחורי הקשת – הכנסיה הראשית לפארק העירוני של בודפשט.

בכניסה למתחם הפארק, מצד ימין – טירת ויידהוניאד Vajdahunyad Vára.

הטירה נבנתה בשנת 1959 במטרה להמחיש את המאפיינים של ארבעת הסגנונות האדריכליים העיקריים: רומנסק, גותי, רנסנס וברוק. קומפלקס הבניין עוצב על ידי Ignác Alpár וכיום משמש המקום כמוזיאון עם היסטוריה ארכיטקטונית בת 1000 שנה של הונגריה.
אחד הדברים שרציתי ולא הספקנו היה סיור ארכיטקטורה בבודפשט. KÉK מזמינים את הציבור הרחב לגלות את סודות הארכיטקטורה הבאמת מדהימה בעיני של בודפשט. הטיולים מתמקדים באתרים לא ידועים ובדרך כלל בלתי נגישים. שיטוט באתר שלהם יגלה שהם אפילו מציעים מסלולים שהמטייל יכול לחקור באופן עצמאי ללא הדרכה. זה אחד הדברים שנשאיר לפעם הבאה. 

אחרי ארוחה דשנה שמנו צעדינו למרחצאות סצ'ניי. היתה לנו כוונה להכנס אבל הזמן לא הספיק אז הצצנו ועזבנו. כתובת המקום – Allatkreti Korut 11.
מרחצאות סצ'ניי הם מרחצאות גדולים, מפוארים עם בריכה חמה, פושרת וקרה וחדרי אדים.
אומרים כי זהו מתקן המרחצאות הטרמו מינרלים הגדול באירופה. המרחצאות הוקמו ב-1913 וכשקראתי קודם לנסיעה על המרחצאות השכלתי כי גאולוגית – הטבע "חנן" את בודפשט במשטחי גיר וקו שבר גאולוגי לאורכה של הדנובה, שהם אלה שאיפשרו יצירת נביעות טבעיות של מעיינות חמים שהביאו ליצירתם של המרחצאות.
המים פורצים מהנביעות בטמ"פ של 75 מעלות בממוצע. מייחסים למרחצאות אלו סגולות רפואיות בגלל ריכוז המינרלים הגבוה של גופרית, קלציום, מגנזיום ועוד.
במאה ה-16 היו אלה התורכים שהבינו את משמעותם של המעיינות וניצלו אותם להקמת חמאמים. לאורך כל ההיסטוריה של בודפשט – בתי המרחץ הם אחד המקומות שלא נהרסו/הוחרבו/הושמדו ונותרו על כנם.

תראו כמה יפה היתה הכיכר בערב כשעזבנו והיא מוארת.

חוזרים למלון. מחר בבוקר עוזבים את בודשפט.
כמה חיכיתי שגילית תתחיל עם ה"אני רוצה גלידה"…
פיתיתי אותה ללכת את כל שדרות אנדראשי (Andrássy), שדרה מרכזית באורך של 2.5 ק"מ שמקשרת בין הפארק העירוני וכיכר אליזבט במרכז העיר. קראתי כי יש לאורך השדרה הרבה נקודות עניין – אבל שוב, הזמן היה קצר מידי.
ולמה חיכיתי שהיא תתחיל עם ה"אני רוצה גלידה"?
כי הפתעתי אותה…
ערב קודם חיפשתי היכן אפשר לאכול גלידה וגיליתי את המקום הנחמד הזה.

Gelarto Rosa

ואני לא אלשין שבסוף גילית ואני אכלנו כל אחת 2 גלידות… היה טעים!
בזיליקת אישטוון הקדוש St. Stephen’s Basilica
היתה בסמוך לגלידריה. סגורה לרגל שיפוצים אז נותר רק לצלם את יופיה.

במהלך כל כתיבת הפוסט הזה עברתי על תמונות שצילמנו אני ורון-עמי ואיחדתי אותן לקובץ התמונות שכאן. הופתעתי מאוד לראות שרון-עמי מצלם המון דלתות. יש בדלתות העתיקות האלה משהו עוצמתי, ממגנט ויפה. כל אחת בנויה אחרת, צבועה אחרת וכמו שרון-עמי תמיד אומר לי – "בטוח שאילו יכולה היתה לדבר היתה מספרת לנו סיפורים מרתקים". לא אגע לו בעניין, כשיבחר לפרסם את זה אעשה זאת אבל הייתי חייבת לפרסם תמונה אחת שמאוד אהבתי, שנותנת הרבה ביטוי למשפט – מה יש מאחורי הדלת… ותחשבו על זה.

חרך בדלת…

יש המון אופציות לטייל בבודפשט. ניתן למצוא מדריכים ישראלים תמורת תשלום, ניתן למצוא סיורים בחינם עם תשלום סימלי למדריך (לא חובה), סיורים ממונעים, סיורים בסגוואי וניתן כמובן לטייל עצמאית בקלות רבה עם אפליקציות למינהם במכשיר הטלפון הנייד וגוגל מפות.

ארבעת הימים שהיינו בבודפשט היו עמוסים מאוד ללא ספק. למטייל בפעם הראשונה שמטייל כמונו, בנחת, עם הפסקות ולא ממהר – הייתי ממליצה לנסוע לשבוע ימים.

נפרדים מבודפשט. נהננו מאוד.
נוסעים לצ'כיה ועל כך – בפוסטים בצ'כיה.

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. סיפור בודפשט שלך ממש טעים ומהנה.
    אהבתי את המנגן על כוסות המים, שלט ת"א-י-ם על החשמלית/אוטובוס וכמובן הגלידות במופעים השונים.
    כיף לראות כמה נהניתם ואפשר לומר שאני LATE BLOOMER שהגעתי לזה כמעט 4 שנים אחרי.
    תמשיכו להנות ונקווה שנטייל שוב בזמן קרוב.

    1. חיימקה ❤️❤️ תמיד כיף שאתה כאן,
      אני מסיימת להעביר פוסטים ישנים מפלטפורמת wix ובגלל זה אתה זוכה לקבל אותם שנים מאוחר יותר 😂😂
      תהנה….
      מחכים לכם בכל רגע 😘

להגיב על Yael Braun-Lerental לבטל

%d בלוגרים אהבו את זה: