הבן הבן, יקיר לי אפריים…

הבן הבן, יקיר לי אפריים…

הבן הבן, יקיר לי אפריים…

הבן הבן, יקיר לי אפריים…

יש לי בן, מאוד מיוחד, דור שמו.
השבוע הוא וזוגתו, הילה, הפכו לזוגרים.
כן, כן, לא טעיתי במילה – זוגרים.

"זוגרים" או בלועזית – קוהביטציה, פרושו – איחוד אזרחי או שותפות רשומה, שותפות ביתית, נישואי נוהג, מגורים משותפים….. מה שאתם בוחרים.
זוגרים הם בני זוג שחיים יחד וממסדים את יחסיהם על בסיס קבוע והקמת משק בית ללא סמכות דתית, אלא, ע"י עו"ד או חוזה בניהם. לרוב אלה אנשים משכילים, אינדיווידואליסטים, חילוניים וכאלה שאינם זקוקים לגושפנקא הממסדית לקשר שלהם.

היינו מאוד מאושרים מהבחירה הזו של דור והילה.
השנים לימדו אותי ואת רון-עמי שהבחירה שלנו בנישואים ע"פ ההלכה היהודית היתה ללא חשיבה מושכלת מראש. בין אם לא הבנו את המשמעות, בין אם כי ככה היה מקובל ועשינו את זה מכוח החיים והסביבה – אבל התוצאה היא שעם השנים גיבשנו דעה מאוד מוצקה, אנטי מימסדית בענייני דת והבחירה של הילדים שלנו לעשות משהו אחר, שונה, היתה כנראה תוצאה של חיים משותפים שנים רבות – ואותנו היא שמחה.

גם ככה הכל כל כך מורכב ומסובך בחיים האלה… אז עוד נישואי דת???

דור והילה בחרו לערוך מסיבה למשפחה ולחברים הקרובים והרגשנו רצון לברך את השנייים בברכה מיוחדת.
משום מה, ככל שחלפו השעות מול המחשב בנסיון לכתוב את הברכה צפה ועלתה בי שיחת טלפון שניהלתי עם תום, אחותו של דור, לפני כמה שנים, כשהילה הגיעה אלינו הביתה בפעם הראשונה.

כשהילה הגיעה אלינו לא היינו בבית. היינו שלושה וחצי חודשים בטיול קראוונים בניוזילנד והיחידות שפגשו בה היו תום ושנהב.

"אמאאאאא…." אני שומעת את קולה של תום כשצילצלה אלינו ערב אחד.
"אל תשאלי מה קרהההה!!!!" ונשמתי פורחת מהמשפט.
מזל ששנהב ידעה עם מי יש לה עסק ובתור המרגיע הלאומי, שמעתי אותה צועקת ברקע – "הכל בסדר, הכל בסדר!"
"דור הביא בחורה הביתה!!!" – צעקה לנו תום.
"נו… אז מה? מעולה, כל הכבוד, הגיע הזמן…" עניתי לה עם חיוך ענק נסוך על פני.
"מה???? ככה את מגיבה??? הוא לא שאל אותנו! הוא לא הודיע מראש! הוא לא ביקש רשות, אחר כך אל תבואי אלי לבכות, זה יגמר בבכי, לעצמי אני לא צריכה שום דבר, זה בשבילו. אתמול עמדתי וניקיתי את כל הבית ופתאום, אח שלי, נהייה לי מויישה גרוס, נכנס, ומביא בחורה הביתה!? טוב שהראש שלו עוד מחובר לו לכתפיים. מי הכניס לו את הגו'קים האלה לראש?"
"תומס… תנשמי" אמרתי לה. "מה קרה? יופי שבחר מישהי, יופי שיהיה בזוגיות עם מישהי, מה רע בזה?" שאלתי.
"למה תמיד את צריכה לעשות לי דווקא? לא משנה מה אני אגיד לך– את תמיד תגידי את ההפך" – היא ענתה לי.

אבקנים וצלקת בפרג.

המשפטים האלה שצעקה לנו תום הזכירו לנו את השיחות מהבית, את הבדיחות על הפולניה המצויה, על האמא הפולניה, ואני, כפולניה טהורה, משני הצדדים – לא יכולתי להתעלם מהעניין בכתיבת ברכה זו והחלטתי שזה יהיה נוסח הברכה שלנו.

אחרי שלל של מילים ברכות ואיחולים לשניים אמרתי לדור שאת כל המשפטים הפולנים הידועים אמרנו לו לאורך הדרך – "אצלנו לא מכריחים לאכול", "אם לא תאכל יבוא שוטר","יותר טוב שאני לא אדבר", "קודם תלמד מקצוע", "תאמין לי, כשאכעס – אתה בטוח תדע" ועכשיו נותר המשפט האחרון"סוף סוף מצא סיר את מכסהו".

רציתי להראות לשניים שאני אומנם פולניה טהורה אבל ממש לא אהיה החמות הפולניה וסיימתי את תפקידי כאמא הפולניה…. עכשיו נראה אותם! 😉

ישבתי שעות מול המחשב ואספתי את כל המשפטים על האמא הפולניה המצויה לאסופת מילים, וזה מה שכתבתי לשניים:

לבני היקר, ולזו שאיתה התחתנת.

נו, נו…אני כבר מתארת לעצמי איזה צימעס היא תעשה לך כשתחזרו היום הביתה.
מזל טוב ואל תדאג לי. אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף. אני גם ככה לא אישה בריאה, עוד שניה אני מתה, אני נהיית חולה רק מלראות את מה שקורה כאן ומזל שסבתא שלך כבר לא כאן כדי לראות את האורחים איך הם לבושים, מי הוזמן… אוי בוז'ה מוי, אברוך!
נעשה לי שחור בעיניים ותיכף אני אקבל התקף לב…. רק שהאמבולנס שתזמין, יחנה אצל השכנים. לא כולם צריכים לדעת שקרה פה משהו.
אפעס, מאז שהודעת לי שאתה מתחתן יש לי לאחרונה חלושס. לא ידעתי למה עד שנזכרתי שזהו, עכשיו תעזוב אותי ואשאר לבד בחושך. אתה נהנה לראות אותי סובלת, עשר שנים ירדו לי מהחיים בגלל שאתה מתחתן. יש גבול לכל תעלול. אבל אל תדאג, אני אנוח כבר בקבר.

השבוע התקשרת אלי. אמרת לי שהיא חולה. אולי אני יכולה לתת לה עצות סבתא. שאלוהים יעזור לי – שאני אדבר איתה??? על גופתי המתה אבל כבר נתת לה את הטלפון…
"איך שלא תשתעלי אם את מסתובבת כל היום חצי עירומה?" אמרתי לה. היא אמרה לי שהיא חושבת שזה מהתרגשות לקראת המסיבה ולא משהו אחר. דיברנו על המסיבה ונתתי לה כמה עצות מועילות את רוצה להיות יפה? – תסבלי, ואל תחייכי כי זה עושה קמטים ולא יהרוג אותך כלום אם תהיי קצת יותר נחמדה לאורחים.

נזפת בי אח"כ על השיחה איתה.
באמת סליחה שאכפת לי…אבל מי היא שהיא תדבר אלי ככה? מה בסך הכל אמרתי? מה הפרצוף החמוץ הזה שהיא עשתה לי בטלפון?
עכשיו, כשהתחתנת ולא אראה אותך יותר, כי תמיד תהייה עסוק – לפחות תשלח לנו תמונה, שנזהה אותך אם נפגוש אותך, כי אני צנצנת אם אתם תגיעו לבקר אותי.

אני חייבת לספר לך בדיחה שרצה בין החברים פה בבית האבות שזרקת אותי אליו ונו, שויין אולי יהיה לך מזל ורק על זה תריב עם אשתך:
לזוג פולנים היה ריב גדול ביום הנישואים. הבעל צעק לעבר אשתו:
"כשתמותי, אני אכתוב על המצבה שלך – פה שוכבת אשתי, קרה כמו תמיד".
האישה לא נשארה חייבת וענתה לו: "כשאתה תמות אני אכתוב על המצבה שלך – פה שוכב בעלי, סוף סוף נוקשה".

וזהו. אין לי שום דבר טוב יותר להגיד.
שיהיה לך במזל טוב.

כשישבתי על אסופת המשפטים הפולניים צחקתי לא מעט כי בדו-שיח היומי שלי ושל רון-עמי אנחנו לא מעט משתמשים במשפטים הפולנים שבאמת אין לי מושג איך וכיצד השתרבבו לאורחות החיים שלנו:

"לא עצמתי עין כל הלילה" אני אומרת לו בבוקר בכדי שהוא יביא את הכוס קפה למיטה.
"ואני קמתי הבוקר ושום דבר לא כאב לי אז חשבתי שאני מת" הוא עונה לי – וזו סיבה מצויינת שהוא יהיה אחראי קפה הבוקר.

"את שומעת רק מה שנוח לך, באיזו שפה אני צריך לפנות אלייך?" הוא צועק עלי ואני מחזירה לו "שאני לא צועקת, זה הקול שלי!"

"אין לא יכולה, יש לא רוצה" אני חוטפת ממנו נאום כשאני נתקעת עם בעיות מחשב ומסרבת להתמודד איתן. "אין שכל אין דאגות" הוא מרצה לי באותו עניין ולבסוף, כשהוא כבר מתקן לי את התקלות הוא נותן לי נאום סיום "אם אני לא אעשה את זה, מי יעשה?"

הכי מצחיק שההבדל בנינו הוא 3 שנים בסך הכל וכל יום שני וחמישי אני שומעת אותו אומר לי "חכי חכי שתגיעי לגילי". אני לעומת זאת מתחמקת ממטלות בתרוץ של "אני כבר לא צעירה כמו שהייתי" והוא עונה לי "הבעיה שלי היא שאני יותר מידי טוב ועושה הכל ויש לי רק שתי ידיים" אז אין לך ברירה ותעזרי לי….

אז זהו חברים וילדים שלי, "כל ההתחלות קשות (ותאמינו לי שהחיים שלי יותר קשים)" 😆😆, "באמת לא הייתם צריכים לקרוא עד כאן, ושלא תגידו שלא אמרתי" כמה הכל מורכב…. או "יותר טוב שאני לא אגיד יותר כלום".

שרק יהיו לכם חיים מאושרים.

הערה: כל המשפטים שנצבעו באדום הם משפטי הפולניה המצויה. חלקם נכתבו על בסיס זכרונות מהבית וחלקם נלקחו מתוך אתר הפולניה, יופי של אתר שמעלה תמיד חיוך ושווה לעקוב אחריו אפילו בפייסבוק. תודה למיכל פישביין, בעלת האתר.

וכמובן, כל התמונות צולמו במצלמת האייפון שלי עם עדשת  Olloclip.

אהבתם.ן? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נשמח מאוד לקרוא תגובות כאן...

%d בלוגרים אהבו את זה: